בנט ינצח אבל צריך להתחיל לדאוג/ פרשנות

הפריימריז בבית היהודי עוד רחוקים, אבל נפתלי בנט צריך להתחיל לדאוג.

שלושת המתמודדים שהכריזו או שיכריזו על התמודדות מולו על הנהגת המפלגה, צריכים להדליק אצלו נורה אדומה בוהקת.

אפשר לשער שיונתן ברונסקי, יצחק זאגא או שמעון אור, לא ינצחו אותו בבחירות המקדימות בבית היהודי, כי עדיין נפתלי בנט הוא המותג החזק ביותר בציונות הדתית. תוסיפו לזה את העובדה שלפי החוקה החדשה בנט יכול לשלוט בתאריך הבחירות ובאפשרות להוסיף מתפקדים – ככה שבסופו של דבר הנצחון די מובטח לו.

אז למה הוא בכל זאת צריך להתחיל לדאוג?

בפריימריז האחרונים אף מועמד רציני לא העז לקרוא תיגר על המנהיגות של בנט. שמעון אור – מועמד אלמוני, רץ ללא קמפיין, בלי יח"צנים ופרסומאים ולמעשה נותר אלמוני גם לאחר הקמפיין, ועדיין הצליח לגרוף כמעט 12% מקולות המצביעים(!). רובם ככל הנראה היו סוג הצבעת מחאה נגד נפתלי בנט.

צריך לזכור שאותן בחירות התרחשו אחרי המאבק על החוקה החדשה אך לפני פארסת אלי אוחנה. סביר להניח שאם הבחירות היו נערכות שבוע לאחר מכן, שמעון אור היה זוכה ל-25% הצבעה, לא כי הוא כזה טוב, אלא רק בגלל הכעס על בנט. גם המפקד המנומנם, שנכון לעכשיו לא נראה שתופס תאוצה, הוא תוצאה של חוסר שביעות הרצון של מתפקדי הבית היהודי ממה שהם מקבלים מהנציגים שלהם בכנסת.

לנתניהו אין מתחרים

בנט צריך לדאוג, כי משהו בחומה שלו נשבר. אם עד כה הוא זכה לחסינות, שלושה אנשים שבשבוע אחד קוראים עליו תיגר – רומזים כי הוא כבר לא השליט הבלעדי של הציונות הדתית.

אם נסתכל על המודל בליכוד – שם מצליח נתניהו לנצח מערכות בחירות כשרק מועמדים חסרי סיכוי כמו דני דנון ומשה פייגלין (שפרש) העזו להגיש מועמדות נגדו ולגרד אחוזי תמיכה בודדים. בפעם האחרונה, לאחר הניצחון הענק בבחירות 2015, נתניהו הקדים את הבחירות – סמכות שיש גם לבנט – וזכה מחוסר מתמודדים.

נכון לעכשיו, נפתלי בנט מספיק חזק בבית היהודי וצפוי לנצח גם את הבחירות המקדימות הבאות על ראשות המפלגה, אך משהו בקסם שהיה לו בבחירות 2013 אבד והתואר "המנהיג הבלתי מעורער של הציונות הדתית" נסדק. וזה צריך להדאיג את בנט.