'מי אוהב את השבת? – כל העולם כמעט'. נכון, כולם אוהבים את השבת, ובכל זאת, ויכוח ניטש כיצד תראה השבת בחוצות ישראל ומי הוא זה ששמוהו להחליט על שבתו של חברו.

לאחרונה קבעה מועצת הרבנות הראשית לישראל ש"אין מקום לפשרות בקדושת השבת" ולכאורה יש לתמוה שהרי פשרה היא דבר מבורך ו"מצווה הדיין שיעשה פשרה טרם יעשה משפט" ומדוע ה"אטימות" הזו?

אכן, ישנם הקוראים לכל מיני הסכמות, פשרות ואמנות שונות שיאפשרו לסיים את הוויכוחים ולתת לכל אחד להתייחס לשבת כפי רצונו וגם לוותר קצת לשני – לכאורה דבר מבורך ו'גדול השלום'..

אבל בואו נקשיב עוד קצת לדברי מועצת הרה"ר – " ישנם שהחליטו שיש מקום לסחור בקדושת השבת… השבת איננה עומדת למקח וממכר…". פשרה היא אכן ראויה כשמתווכחים שני בעלי דין במסחרם וכדומה, אז יש מקום שכל אחד יוותר על כספו הפרטי לטובת השלום. במסחר אין באמת ערך עצמי לדבר הנסחר אלא רק התועלת שמפיקים ממנו – המוכר יקבל את רווחו והקונה יוכל להשתמש במוצר – בזה יש מקום למקח וממכר: עד כמה המוכר עדיין מרוויח ועד כמה משתלם לקונה העלות מול התועלת מהמוצר.

אבל האם גם השבת היא סחורה ותו לא? גם כאן השיקולים הם של ריווח מול תועלת? האין קדושה עצמית בשבת? האם מעלת השבת אינה גדולה מכדי שנוכל לסחור בה? ומי יודע על מה נוכל ל'וותר' בקדושתה – שמא נאפשר לאוטובוסים לנסוע ולרכבות לא? אולי נדרוש לסגור חנויות בגדים אך חנויות צעצועים לא? כשאנו נכנסים לשיח ה'ויתור ההדדי' הזה לא על כבודנו אנו מוותרים אלא על כבודה של השבת שאותה הופכים אנו לחסרת ערך אמיתי, ממש כסחורה בשוק.

שמא תאמר – ומה ברירה יש בידינו שהרי רבים הרוצים 'לעשות שבתם כחול' ומדוע שלא נתחשב בהם? הרי שהתשובה כבר נאמרה – לא בידינו הדבר 'להתחשב בהם' על חשבון השבת, איננו בעלי סמכות לסחור בשמירתה ובקדושתה, וכי גם על ארץ ישראל אומרים אנו 'בואו ונתחשבה בבני דודינו ונוותר על כמה חלקים בירושלים וסביבתה'?!

ואם עוד יתעקש השואל – הכך תפיץ את אור השבת ובזה תאהיבה על בית ישראל? על זה יש לענות- אכן כן! לא בפשרות המשפילות את ערך השבת נגרום לאהבתה, אולי לאהבת שבת של ים וכדורגל.. -אך לזה ודאי לא שבת ייקרא! המוותר על אופי השבת האמיתית הוא שמשניאה בכך שמודה בעצמו שאין בה כל ערך ואם כן מדוע כלל להתעקש על משהו משמירתה. בואו ונחללה עוד ועוד וכל דקדוק נראה עוד יותר חסר משמעות. אך בשמירה על כבודה של השבת נגרום – בטווח הארוך – לחינוך על ערכה וחשיבות שמירתה כי "יום זה גדול וקדוש הוא"(מתוך ברהמ"ז).

ובכל זאת, ישאל המלומד – הרי לא בכפייה ננחיל תורה ומצוות ואין זו דרכה של תורה! אכן שאלה טובה שאל אך לא דייק – איננו כופים על כל יחיד מה שיעשה בביתו וברשותו, אך אומרים אנו לו – אל תפרוץ את השבת של כולנו, אל תחליט בשבילנו שאין שבת בחוצות ישראל. אל תעשה במרחב הציבורי של כולנו כבתוך שלך ובכך תפגע באופי השבת של ישראל.

מדינה יהודית יש לנו ואין לך זכות להפקיע זאת בתירוצים משונים של חופש פרטי. חופש הפרט שייך לרשות הפרט ושם צריך הוא להישאר. אך בשבת של כולנו, של עם ישראל ומדינת ישראל לא יוכל אף אחד לפגוע , לסחור ולהתפשר כי "אות היא לעולמי עד בינו וביני".

==

יוסי מירון  הוא תושב אריאל, עוסק בתורה וחינוך. הטור נכתב לקראת שבת ארצית בנושא "שמירת השבת במרחב הציבורי" שתתקיים בשבת הקרובה – פרשת 'כי תצא', ברחבי הארץ