בנט הוכיח שהוא לא מתנצל על הכיפה הקטנה

המינוי של הרב אליעזר איגרא לבית הדין הגדול מסמנת אולי את תחילתה של הגשמת המשילות הציונית דתית בעולם הרבני והדתי בישראל.

למרות שליטתה האבסולוטית של ש"ס בממסד הדתי בישראל, הבית היהודי הצליחה לייצר מהפך בבית הדין הרבני ולמנות נציג אחד לבית הדין הגדול מהציונות הדתית.

בפעם הראשונה, אחרי שהחרדים התרגלו לקבל שני שליש מכמות הדיינים הנבחרים בכל בחירה, ראו כיצד דיין דתי אחד נבחר ללא אף חרדי.

נכון, מוקדם עדיין להצביע על שינוי הכללים אבל זקיפת הראש וההסתכלות הישירה בעיניים של החברים החרדים הבהירה שהציבור הדתי לאומי הוא כבר לא גלגל שני במשחק.

בצוות הפוליטי של הבית היהודי, בראשות שרת המשפטים איילת שקד, וראש המטה של נפתלי בנט, טל גן צבי, הפנימו את המשבר בקבוצה החרדית בין הרב יצחק יוסף שדרך לפני שבועות אחדים על מקבילו הרב דוד לאו וניצלו היטב את הפרצה.

הרב יוסף שהתעקש ללכת עד הסוף גילה לפתע שהוא לבד במערכה. פתאום נודע לו שההתנגדות שלו לרוב הדיינים הדתיים לא תקפה אצל חבריו במחנה.

אם בוחנים לאחור את את המינויים של הציונות הדתית במהלך תקופתו במשרד הדתות מגלים כי המפלגה מינתה רב ראשי בירושלים, בנתניה, בירוחם ובמקומות נוספים בעוד ש"ס לא הצליחה למנות עד כה אפילו בעיר נשר.

נכון, אי הצלחת מינויי הרבנים של ש"ס אינה סיבה למסיבה אבל בהחלט מסתמנת כאופציה לתחילת עידן חדש של סיום השליטה המוחלטת של המפלגה בתחום הממסד הדתי בישראל וקביעת זהות הרבנים לכלל עם ישראל ופסילת רבנים רק בשל הכיפה הסרוגה שעל ראשם.

בפעם הראשונה הציונות הדתית מתייצבת מולם ראש בראש ללא רגשי נחיתות של כיפה קטנה יותר או סרוגה ודורשת את הזכויות של עם ישראל. ומסתבר, בדיוק כמו סלוגן הבחירות שלו,  שנפתלי בנט לא מתנצל גם בתחומי הדת על הכיפה הקטנה ויודע לנצח גם שם.