אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

מי זוכר את הקדושה אסתר (Santa Esther) של האנוסים?

אצל אנוסי ספרד ופורטוגל כמעט ולא משמרים את החגים היהודים, אך על 'צום אסתר' הם עדיין מקפידים, ויש שאפילו צמים 72 שעות כמו בצום המקורי של אסתר ונערותיה

מי זוכר את הקדושה אסתר? רק האנוסים
  (צילום: אבי דרור, ויקימדיה)

אם היינו מבקשים מיהודי בן זמננו לבחור את המועד החשוב ביותר בלוח השנה היהודי, הוא בוודאי היה בוחר ביום הכיפורים, ראש השנה או פסח. ואכן, אלו הם ימים חשובים ביותר; ראשית האומה והשנה ויום האתחול האישי והלאומי הם שיאיה של השנה היהודית. אכן, לאנוסי ספרד הייתה תשובה אחרת לשאלה זו, תשובה שנבעה מנסיבות חייהם העגומות.

"אנוסים" הם אנשים בני דת אחת שאולצו להמיר את דתם ולקבל על עצמם בכפייה את דת המדינה השולטת, בדרך כלל את הדת הנוצרית אך לעתים גם את דת האסלאם. בספרד ופורטוגל, המדינות שבהן נהגה אינקוויזציה נגד יהודים בימי הביניים, כונו המומרים בשמות "נוצרים חדשים" (Cristianos Nuevos), "מומרים" (Conversos) ואפילו "מאראנוס" (Marranos, חזירים). אכן, על אף שחלק מהיהודים האנוסים קיבלו עליהם את הדין וויתרו על שמירת המסורת, חלק גדול אחר – נאבק לדבוק במסורת אבותיו בסתר. כמובן, לא ניתן כך לקיים את כל המצוות – שהלא עיני האינקוויזציה היו פקוחות תמיד ואנשיה עקבו אחרי התנהגותם של הנוצרים החדשים, ואלו שנחשדו בהמשך שמירת היהדות – הוצאו להורג לאחר עינויים מזוויעים. משום כך, המצוות שעליהן הקפידו האנוסים היו אלו שניתן היה לקיים במסתור מבלי לחשוף את הדבר.

אחד מגדולי החוקרים שעסקו באנוסים היה פרופ' ססיל רות (Cecil Roth), היסטוריון יהודי-בריטי שעסק בתולדות היהודים בכלל ושימש גם כעורך באנציקלופדיה יודאיקה; הוא למד ולימד באוקספורד ובאחרית ימיו עלה לארץ וכיהן כפרופסור באוניברסיטה על שם הרב בר-אילן, מינוי שעורר התנגדות מצד חוגים שמרניים ובראשם הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש ישיבת מרכז הרב. לתיאור חיי האנוסים הקדיש רות ספר בשם "A History of the Marranos", שתורגם לעברית בראשית שנות החמישים תחת השם "תולדות האנוסים".

ביהדות הרגילה מועדי השנה הם נקודות שיא דתיות, וכך היה גם ביהדות האנוסה – אך תוך התאמות ייחודיות; פסח היה חג חשוב שצויין באכילת בשר טלה ושלוש מצות; סוכות, לעומת זאת, נחוג לעתים נדירות בלבד ושבועות נעלם לגמרי; מחנוכה המקורי לא נותר זכר והוא הפך ל"צום הנרות". אכן, דווקא תענית אסתר הפכה ליום המרכזי בלוח השנה של האנוסים; רות טוען שהצום היה שווה בערכו בעיני האנוסים לצום יום הכיפורים ואף למעלה מכך! חג הפורים ומשתאותיו העליזים אבדו, אך התענית שרדה והפכה ל"צום אסתר הקדושה" (Santa Esther). הצום היה חל כל שנה בליל הירח המלא של חודש פברואר, כחודש לפני פסח – כפי שמקובל היה בתפוצות ישראל החל מתקופת הגאונים ולא בתאריך המקורי שבו צמו אסתר, נערותיה וכל יהודי שושן. למרות שהדבר לא היה חלק מהמסורת היהודית, היו אנוסים שצמו צום בתבנית המקורית – קרי, צום בן 72 שעות. כה אדוקים היו האנוסים בצום זה, עד שאחדים הכניסו את חייהם לסכנה בגללו; ישנה עדות לכך שאנוסה צעירה אחת "ממשפחה טובה" נפטרה כתוצאה משמירה קפדנית על צום שלושת הימים.

לא קשה לשער את סיבת הדבר. אסתר, מי שלא הגידה את עמה ואת מולדתה ושמרה בסתר על יהדותה למרות הקושי, היוותה לאנוסים אמטיפוס, דמות לחיקוי ויותר מכך – חותמת הכשר. גם תפילתה של אסתר, כפי שהיא מופיעה בספרות החיצונית (האפוקריפית), בה היא מתוודה בפני האל כי היא מתעבת משכב ערל, שונאת את כתר המלכות שעל ראשה, לא מתגעלת בפת העכו"ם ויין הנסך שלהם, ומבקשת מאלוהים לעזור לה, תרמה את שלה לחיזוק דמותה של אסתר כקדושה (Santa) של האנוסים.

==

תודה לד"ר דניאל בייטלר שסיפר לי על הצום ונתן לי את קצה החוט שאיפשר לי ללמוד עוד על הנושא המרתק ולכתוב את הרשימה הזו.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו