מינויו של מנכ"ל הרבנות הראשית לישראל החדש, משה דגן, מנציח את חוסר הרלוונטיות של 'הבית היהודי' בתחום הדת והמדינה בישראל.

במשך כשנתיים כיהן במשרד הדתות סגן שר במעמד שר ולא הצליח להביא למינויו של מנכ"ל. האמת, כל מי שהיה מעורה בנושא תחום הדת ומדינה במדינת ישראל ידע כי לא נעשה מספיק בתחום.

מינוי רבני קהילות לא קרם עור וגידים, מינוי רבני ערים נעשה בעצלתיים מלבד שלושה רבנים, ויתר התכניות כלל לא הבשילו.

הנחמה היחידה הייתה בכך שלפחות ש"ס לא השתלטה על הנושא, אלא שעכשיו ש"ס נמצאת במוקדי הכוח של הדת ומדינה והציבור הדתי לאומי רק הולך ונדחק.

ש"ס מצליחה למנות בחצי שנה מנכ"ל רבנות ראשית ועוד נגד דעתו של הרב הראשי האשכנזי לישראל והקימה בכמעט עשרה מקומות ועדות בחירות לרבני ערים.

בחצי השנה האחרונה הצליחה ש"ס להוציא לפועל תקנות לרבני קהילות שסגן השר הקודם לא הצליח לקדם במשך שנתיים והנה רבני הקהילות של ש"ס מתחילים ליהנות משפע התקציב שהרבנים הדתיים לאומים יכלו לקבל. הרבנים שלנו, אפעס, יחכו לפעם אחרת או יזכו לחסדים של ש"ס.

בשלב הזה של המאמר בטח יהיו רבים שיגידו 'נו, אז מה?' שימשיכו להתעסק בעסקונה הדתית ואנחנו נמשיך לכבוש את הצבא, המשטרה, השב"כ והפרקליטות, אבל בדרך אנחנו מפספסים את הפואנטה המרכזית.

דרעי של 2016 ללא הרב עובדיה יוסף ועם שבעה מנדטים, מבין שהדבר היחיד שיציל אותו, זה הציבור המסורתי / פריפריאלי ולכן הוא משקיע שם, והדרך להשקעה בציבור זה עוברת דרך רבני קהילות, דרך הרבנות ודרך הרבנים שאנחנו מוותרים עליהם.

עבור הציבור הזה, הרבנים הם הקשר העיקרי לדת ולבית אבא. אם ש"ס היא הצינור למקום הזה, אז הציונות הדתית יכולה להגיד קדיש על החזון שלה.

אם לא נתעורר עכשיו נקום בבחירות הבאות ונגלה ששוב הפסדנו לש"ס את הציבור המסורתי בפריפריה וש"ס שוב הפסידה את המעמד של הממסד הרבני בקרב הציבור הכללי, כי לציבור נמאס מהסיאוב ומהפוליטיקה הקטנה שמתנהלת בו.

=======

אבינועם קוטשר הוא ראש לשכת רבה הראשי של ירושלים