המקום: רח' דיזנגוף בתל-אביב. אב ובנו מטיילים ומשוחחים על ימי החנוכה.

אבא: שגיא, מה למדת היום בבית-הספר?

שגיא: המורה לימדה אותנו על חג החנוכה.

אבא: ומה למדת על חנוכה?

שגיא: למדתי שהמכבים מרדו ביוונים וניצחו במלחמה.

אבא: כמה יפה.

שגיא: אבל אבא, למה הם היו צריכים לנצח? הרי תמיד לימדו אותנו שהכי טוב לעשות שלום. במלחמות אנשים מתים, ושום דבר לא שווה יותר מחיי אדם.

אבא: שאלה טובה. באמת שאלה טובה. אולי לא היתה להם בררה. כדאי לך ללכת לספריה ולברר מדוע המכבים לא עשו שלום כמו ראש ממשלתנו האהוב שנרצח.

שגיא הולך לספריה, וכעבור כמה שעות חוזר הביתה כולו נסער.

אבא: נו שגיא, קיבלת תשובה לשאלה שלך?

שגיא: למדתי המון דברים. אבל עכשיו אני לא מבין כלום! אתה יודע למה המכבים לחמו ביוונים? זה היה בגלל שלא רצו להיות כמוהם, והתעקשו להשאר יהודים שומרי תורה ומצוות בשביל זה היו מוכנים למות.

אבא: נו, זה מאד מרשים, שמוכנים למות למען עקרונות. אמנם אנחנו כבר לא כל-כך רגילים לצורת חשיבה פרמיטיבית ומיושנת כזאת…

שגיא: אבא, אתה לא מבין? הם לא סתם נלחמו בשביל עקרונות. הם נלחמו עבור עקרונות מסוימים!

אבא: כמובן, כל עיקרון הוא מסוים.

שגיא: אבל אבא, אתה יודע שמתתיהו הרג יהודי רק בגלל שרצה לממש את חופש הפולחן ולהקריב חזיר? הם לחמו בחילול שבת ורצו שיהיו הרבה ישיבות. אתה יודע שהם שללו את תרבות יוון מכל וכל?

אבא: מה פירוש תרבות יון?

שגיא: תרבות יון זה כל מה שאנו מאמינים בו. זה כל הנאורות והחופש ממצוות ותרבות הגוף. אילו המכבים היו שולטים היום, הם היו מדכאים את כל הדברים האלה והיהדות המיושנת היתה מונהגת במדינה על פי ההלכה היהודית?

אבא: ההלכה היהודית? של הדוסים?

שגיא: בדיוק. אתה לא מבין, אבא. המכבים עצמם היו דוסים! אבל לא כאלו שאפשר להסתדר איתם ולקנות אותם בשביל תקציבים, כמו שהיוונים הצליחו לקנות את המיתיונים, כמו המתנחלים והדוסים של היום. הם היו מסוכנים הרבה יותר.

שגיא: אבל אבא, כיצד נחגוג את חנוכה? האם ראוי לחגוג את תבוסת כל מה שאנו מאמינים בו?

אבא: אממ… אממ.. אא…אני לל..לא יודע…לא יודע מממ…מה להגיד!
בא וניכנס לבית קפה נאכל סופגניה ולביבה טובה ונמשיך בשיחה….

המקום: רח' חזון איש, בני ברק. אב ובנו מטיילים ומשוחחים על ימי החנוכה הממשמשים ובאים.

אבא: יענקל'ה, מה למדת היום בחיידר?

יעקב: למדתי על חנוכה, שהמכבים הצדיקים נצחו את היונים הרשעים.

אבא: יפה מאד, יענקל'ה.

יעקב: אבל אבא, יש משהו אחד שאני לא מבין.

אבא: שאל, בני, שאל!

יעקב: הרב'ה סיפר, שהמכבים נלחמו ביוונים והרגו אותם. ואז ילד אחד שאל, כיצד נלחמו, הרי יהודי צדיק לא יודע אפילו להחזיק רובה?

אבא: הממ… תראה, פעם אולי היה אחרת.

יעקב: כן, אבל עדיין לא מובן לי – הרי אם המכבים היו כאלו צדיקים והם למדו תורה כל היום, למה היו צריכים להלחם? למה ה' לא נלחם בשבילם? כך למדנו בפסוק "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". התורה לא שמרה עליהם?

אבא: אתה בטוח שנלחמו ממש?

יעקב: כן, כך כתוב. הרבנים הגדולים לחמו בראש והרגו בחרבות את הרשעים. אני לא מבין, אבא, יכול להיות שהמכבים היו ציונים? הם היו חיילים?

המקום: שבילי קרית משה אב ובנו משוחחים על ימי החנוכה הממשמשים ובאים.

אבא: ספר לי, צבי יהודה, מה למדת היום בתלמוד תורה?

צבי יהודה: למדתי על חג החנוכה, איך שהמכבים מסרו נפש נגד היונים.

אבא: יפה מאד

צבי יהודה: אבל אבא, יש משהו שאני לא מבין. הרי למדנו תמיד שהתורה אינה חשוכה כמו שאומרים כל מיני אנשים קיצוניים, ויש בה מקום לשבעים פנים. אפילו היה לנו שיעור מיוחד על זה שהתורה אינה סותרת את ערכי הדמוקרטיה ושהיא לא קוראת להפרת חוקי המדינה. אז למה המכבים לא יכלו לעשות איזושהי פשרה עם המתיוונים לעשות איתם דאלוג ולא לפעול באלימות כהניסטית?

אבא: אבל היונים היו אויבים.והמתיוונים שיתפו איתם פעולה זה לא אותו דבר כמו המדינה!

צבי יהודה: כן, גם המלמד שלנו אמר ככה, אבל אז קפץ איזה ילד כהניסט ואמר שהוא קרא באיזה מקום שהמכבים נלחמו בעיקר ביהודים שהחליטו ללכת אחרי היוונים.

אבא: אתה מתכוון למתיוונים?

צבי יהודה: כן! ואם כך, אני לא מבין – אנו עושים מאמצים כה גדולים למצוא חן בעיני החילונים היום. לפעמים, כשאין בררה אנו אפילו מוכנים למצוא כל מיני היתרים הלכתיים כדי לזרום עם הזמן. המכבים לא ידעו למצוא היתרים? וגרוע מכך – הרי למדנו שמלחמת אחים זה הדבר הכי נורא שיכול להיות! זה מה ששלח לי הרב אבינר בס.מ.ס והוא אמר כך בפרוש! אז למה המכבים לא היו מוכנים להתפשר ולו בכדי למנוע מלחמת אחים? מה? גם הם היו כהניסטים?

ועתה לחידה: איזה מנהיג יהודי יכול היה לסיים דיאלוג על חנוכה מבלי לגמגם? רמז: שמו מונח בראשי התיבות מכב"י.