הפוסט שפרסם ראש הממשלה בנימין נתניהו בעקבות שיחתו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, הציג חזות חגיגית של שותפות דם והישגים מבצעיים. נתניהו הפליג בשבחים לשיתוף הפעולה הצבאי במבצעים "שאגת הארי" ו-"Epic Fury", וסימן את היעד המשותף לקראת המשא ומתן על הסכם סופי מול טהראן. אולם, קריאה ביקורתית של הטקסט חושפת פער מביך ומדאיג בין הרטוריקה הלוחמנית של השנים האחרונות לבין המציאות המדינית המתגבשת.
למעשה, מה שלא נכתב בפוסט זועק בהרבה ממה שנכתב בו, ומעלה את החשש כי ממשלת ישראל מוותרת בשתיקה על הקווים האדומים החשובים ביותר שלה.
התקפלות שקטה: מיטוט המשטר ומערך הטילים נמחקו
במשך שנים פיזרו נתניהו ובכירי מערכת הביטחון הצהרות נחרצות על הצורך ההיסטורי להביא להפלת משטר הטרור בטהראן, לצד דרישה בלתי מתפשרת לפירוק מערך הטילים הבליסטיים שמאיים על העורף הישראלי.
והנה, בפוסט הרשמי המגדיר את תנאי ההסכם הסופי, שני הנושאים הקריטיים הללו נעלמו לחלוטין. אין זכר לטילים, אין דרישה לשינוי המשטר, ואין תנאים לגבי הפסקת המימון לשלוחות הטרור באזור. נתניהו בחר לצמצם את המערכה כולה אך ורק לשאלת מתקני ההעשרה, ובכך העניק למעשה חסינות לכל שאר זרועות התמנון האיראני.
חזרה לימי אובמה: הסיסמאות הישנות שוב כאן
ההצהרה המרכזית שחתמה את הפוסט של נתניהו, לפיה "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני", אינה הישג מדיני חדש אלא מיחזור של נוסחה שחוקה. מדובר באותה אמירה בדיוק שנשמעה פעם אחר פעם מפיו של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה – מי שהוביל את הסכם הגרעין המקורי שנתניהו עצמו הגדיר בשעתו כאסון היסטורי לישראל.
החזרה לאותן נוסחאות מיושנות תמוהה שבעתיים נוכח העובדה כי לטענת נתניהו וטראמפ, סוגיית הגרעין האיראני כבר ספגה מכה אנושה במבצע המשותף "כלביא" לפני כשנה. העובדה שראש הממשלה נאלץ לחזור לנקודת ההתחלה, תוך השמטת האיומים הקיומיים האחרים, מעוררת תהייה קשה: האם תחת מעטה הניצחון, ישראל נגררת להסכם פשרני שמפקיר את ביטחונה לטווח הארוך?
תגובות