כוכב "האח הגדול" חושף: "אני לא צם בכיפור"

כשהיה ילד בישיבה חרדית, דרור קונטנטו, כיום מעצב אופנה וכוכב האח הגדול, לא ידע לקרוא לזה בשם. הוא רק ידע שכשכולם העתיקו שורות מהגמרא – הוא צייר שמלות. במקום סיכומים ומחברות רגילות, הדפים שלו התמלאו באיורים של בגדים, גזרות ושמלות, דבר שלא התקבל בעין יפה במסגרת שבה גדל.

את הרגעים האלה הוא מתאר בפודקאסט "דיבורים מגן עדן" של עדן הראל, שם חזר אל הילדות, אל המחברות, ואל הרגע שבו הבין שמשהו בחיים שלו לא מסתדר.

שנים אחר כך, בדרכו להיות אחד ממעצבי האופנה המוכרים בישראל, הוא חוזר לאותו רגע ואומר: "שם הבנתי לראשונה שאני חי חיים שלא שייכים לי".

צפו בפודקאסט של עדן הראל עם דרור קונטנטו

"הוציאו את הציורים והראו לכולם"

הרגע שבו הכול התפוצץ הגיע כשאחד הרבנים מצא את המחברות שלו. במקום שיחה פרטית – הציורים הוצגו בפני כל בית המדרש.

"עמדתי שם והרגשתי שאני לא רק אשם, אני סכנה. כאילו משהו בי מביא גזירה לעולם", הוא מספר. לא היה בזה רק בושה – הייתה תחושת חטא, על עצם מי שהוא. זה היה הרגע שבו התחיל להישבר משהו.

אמונה מפחד או אמונה מאהבה?

דרור מדבר לא רק על יציאה מהעולם החרדי, אלא על היציאה מהפחד. "יש אמונה שבאה מאהבה, ויש אמונה שבאה מפחד. כשאתה חי רק מהפחד – המצפון שלך הופך לפצע".

הוא לא מדבר נגד אמונה, אלא נגד אמונה שלא משאירה מקום לנשימה. כשהכול אסור, כשהשאלות מסוכנות, כשהשקט תלוי בציות – משהו בנפש מתכווץ.

"לא שאלו מי אני, רק מי אני אמור להיות"

אחד הדברים הכי כואבים שהוא מתאר הוא לא העונש, אלא חוסר ההקשבה. "אף אחד לא שאל מה אני מרגיש. רק אמרו לי מה אני אמור להיות". היום, כהורה וכאדם בוגר, הוא מדבר על החשיבות של בחירה אמיתית: בחירה מתוך חיבור פנימי.

החיים היום

כיום, קונטנטו אינו מגדיר את עצמו כאדם דתי ואינו חי לפי כללי ההלכה. הוא מספר שהיום הוא לא שומר שבת, לא צם ביום כיפור, ובוחר לנהל אורח חיים שמבוסס על חיבור אישי ולא על מחויבות דתית. לדבריו, זו לא בחירה מתוך מרד, אלא מתוך ניסיון לחיות בדרך שמתאימה לו.

מאבק בזהות – שהפך לדרך חיים

הדברים שהיו אז בעייתיים ומודחקים, הפכו עם השנים לכלי עבודה ולמקצוע. מה שנתפס בילדותו כמשהו חריג, הפך לבסיס של השפה היצירתית שלו.

קונטנטו מדגיש שהסיפור שלו אינו רק סיפור על אופנה, הוא תהליך של חיפוש והגדרה עצמית – ועל הדרך שבה מצא לעצמו מקום שבו הוא יכול להיות הוא עצמו.

"השקט לא נמצא במסגרת – הוא נמצא בקבלה"

בסופו של דבר, דרור אומר שהחיפוש שלו לא היה אחר חופש, אלא אחר שקט. "השקט לא בא כשאתה מושלם. הוא בא כשאתה מקבל את עצמך".

ובמבט לאחור, נראה שהציורים ההם היו דרך לבטא את מי שהוא באמת.