שני אירועי השבוע מצטרפים לתמונה אחת: הראשון, הבאת רן גוילי הי"ד לקבר ישראל. השני, תפלת שחרית בקבר יוסף הצדיק בשכם עיר הקודש, לאחר שנים ארוכות בהן נכנסנו למקום רק כגנבים בלילה. הכל בשבוע בו קוראים בתורה "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם".

הרבה מאבקים ומלחמות מתפרשים לאורך ולרוחב. בתוכם, מתגלות לפתע נקודות-עומק מיוחדות. נקודות המעוררות הזדהות עמוקה בלב, חושפות את העקרונות ואבני היסוד המונחים בתשתית, נקודות של מהות המפיחות רוח-חיים ויוצקות משמעות.

שישים ריבוא יצאנו ממצרים, אבל ללא דמותו הממשית של יוסף הצדיק היה חסר משהו עיקרי. חייבים למצוא את יוסף, שנדמה כאילו נשכח, אי-שם בתהום הנשיה תחת היאור (אלהי מצרים). יוסף מבטא את תקוות הגאולה, "פָּקֹד יִפְקֹד", התקוה הלוחשת גם בשנים הקשות ביותר של הגלות והשעבוד. כמו עצם הלוז ממנה קם האדם לתחייה, כך יוסף הוא "עצם הלוז הלאומית", שומר-הזכרון שלנו – מזכיר לנו כי מ"ארץ העברים" באנו ואליה עוד נשוב. משכם נגנבנו ולשכם נחזור.

התפילה בקבר יוסף | צילום: רועי חדי

על כן, מיציאת מצרים הולך ארונו של יוסף בראש המחנה בכל הדרך הארוכה, עד שהגיע למנוחתו "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב".

אי-אפשר להיכנס לארץ בידיים ריקות. אז תישאל השאלה: מי אנחנו? מהי אשרת-הכניסה שלנו? בשם מי ומה אנחנו באים? ובמה אנחנו עדיפים על אחרים? התשובה שלנו (לעצמנו ולעולם) היא: אנו נושאי ארונו של יוסף הצדיק, יוסף המקדש שם שמים והנאמן בבריתו. זו הזהות שלנו כבני אברהם יצחק ויעקב, מכוחה אנו שייכים למקום הזה והמקום הזה שייך לנו. בכולנו ניצוץ של יוסף הצדיק, "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה".

תהליך השיבה לקבר יוסף הוא נקודת עומק של זהות

באופן דומה, זכה רן גואילי הי"ד (וזכתה משפחתו היקרה) לגעת בלבבות, לעורר הזדהות עמוקה, ללבות ניצוץ לוהב מתוך האש העצורה בלב. מסירות-הנפש של רן עבור עם-ישראל עוררה את המסירות שלנו למצוא אותו ולהביאו לקבר ישראל – ולהרגיש בכך כי את עצמנו אנחנו פודים מתוך השבי. אף יהודי לא יישכח.

טליק גויאלי אמו של רן סופדת { צילום: פאולינה פטימר, מטה משפחות החטופים

תהליך השיבה לקבר יוסף בתקופה האחרונה – מימוש זכות-השיבה וחובת-השיבה שלנו – הוא נקודת עומק של זהות: כולנו יוסף הצדיק, המבקש את אחיו ומבקש לחזור לארצו. נכון, עוד הרבה עבודה לפנינו, ולצערנו עוד לא נופץ אליל-הקונספציה של הסכמי אוסלו הארורים. ובכל זאת, כל צעד בחיזוק האחיזה היהודית בקבר יוסף ראוי לברכה, ויבורכו כל השותפים למהלך החשוב הזה.

כשם שהפקרת שכם וקבר יוסף לידי האויב היתה בזמנה (לפני כ"ה שנים) נקודה סמלית של תבוסה וחרפה עבורנו, כך החזרה למקום הופכת את הקערה על פיה, זוקפת את קומתנו והופכת בעזרת ה' לרוח יהודית של גבורה ונצחון.

 יוסף פלאי הוא תושב אלון מורה, בוגר ישיבת עוד יוסף חי