תוך כדי קבלת העדכונים מזירת הפיגוע הרצחני בתחנה המרכזית בבאר שבע, דיווח דובר המשטרה את הנתון המדהים הבא.

מראש השנה בוצעו 36 פיגועים נגד מטרות ישראליות, בהם נפצעו 72 שוטרים בהגנה על חיי האזרחים. אנחנו עומדים היום ו' בחשוון, כלומר 36 ימים מאז ראש השנה – מה שאומר ממוצע של פיגוע אחד ביום.

זהו מספר שצריך להדליק נורה אדומה, לא רק בגלל כמות הפיגועים אלא בשל הנכונות הערבית להוציא מספר כה גדול. הוראות הפתיחה באש  מאפשרות לשוטרים, לחיילים ואפילו לאזרחים חמושים, לירות במחבל על מנת להרוג. כך נגמרו רוב פיגועי הדקירה – בחיסול או כמו שרגילים לומר נטרול המחבל.

למרות 'היד הקלה על ההדק', והידיעה כי כל פיגוע אמור להסתיים במוות, צעירים וצעירות ערביים מממשיכים ליזום פיגועים – אפילו באיכות נמוכה – כמו למשל המחבלת בתחנה המרכזית בעפולה שרק שלפה סכין וחיפשה שיהרגו אותה. במקרים האחרונים של פיגועי הדקירה בעיר העתיקה, המחבל אפילו לא הספיק לפצוע שוטרים לפני שחוסל – ועדיין הם ממשיכים לייצר פיגועים כאלה בקצב מדאיג של אחד ליום.

מספר המחבלים המתאבדים – וכמו שאמרנו כל פיגוע היום הוא פיגוע התאבדות – גבוה בהרבה אפילו מימי השיא של האינתיפאדה השנייה, כשביום אחד בשבוע שעבר נרשמו חמישה פיגועי התאבדות. למזלנו הרב, בעקבות מבצע מגן, צה"ל מוטט את התארגנויות הטרור ביו"ש, מה שאינו מאפשר הכנת מטעני נפץ או הוצאת פיגועי איכות – ולכן מספר ההרוגים בצד שלנו קטן יחסית – 8 נרצחים.

אותם צעירים שיוצאים לדקור חיילים ושוטרים, הם תוצאה של ההסתה החולנית נגד ישראל ברחוב הפלסטיני, שישראל מתריעה עליה כבר שנים, אך לא עושה כלום כדי לעוצרה. בנוסף, הגב הכלכלי שנותנת הרשות למשפחת המתאבד, מול הרפיסות הישראלית באפס צעדים נגד המשפחה שגידלה רוצח בביתה – מראים את הכדאיות של מבצע כזה, לצעיר הערבי.

ההססנות הישראלית שדיברה על הריסת בתי מחבלים באופן מיידי, אך כבר ארבע שנים וחצי לא הרסה את בתי רוצחי משפחת פוגל, מלמדת שאין נחישות בצד שלנו, ומזינה את ההסתה לטרור. דווקא יד קשה ורחבה – ועונשים לא מידתיים, ילמדו את הפלסטינים, כי בכל מקרה של פיגוע יש להם יותר מה להפסיד מאשר מה להרוויח.

בחומת מגן, שברה ישראל את היכולת של הערבים להוציא פעולות טרור, הפעם צריכה לבוא פעולה שתוציא מהם את הרצון.