קראתי את ראיון החג עם חה"כ משה גפני שהתפרסם במוסף "שכינה" בעיתון יתד נאמן.

תמהני כיצד יהודי חרדי אשר בעברו אף כיהן כראש כולל, אשר אמון על איסור לשון הרע והוצאת שם רע ומצוות "ואהבת לרעך כמוך" מסוגל לכתוב שקרים והבלים בראיון חגיגי לכבוד הרגל, אשר בו כל ישראל נעשים חברים. ראוי היה ראיון זה להתפרסם במועד אחר – "קרא עליי מועד לשבור בחוריי" – בתשעה באב.

וזו לשונו של חה"כ גפני: "את רעיון הציונות הדתית קשה להבין, הם אמרו כל העת שהם רוצים יהדות בארץ ישראל, וניקח הדוגמא של המציאות בשנה האחרונה שאנו חיים בה שנת השמיטה, לפתע כשרק נח להם לצרכיהם להתגמש בהלכה, הם מכרו את ארץ ישראל לערבים בתרמית בהיתר המכירה, ולפתע בזמן שכזה לא ארץ ישראל ולא התורה והמצוות חשובים להם, והם שכה דוגלים בארץ ישראל כיהודים, איך לפתע הם מוכנים כה בקלות למוכרה לערבים".

אבהיר מראש: איני סומך למעשה על היתר מכירה (מצד שני – איני צורך את פירות וירקות אויבנו). רבותיי סוברים שפתרון "היתר המכירה" אינו נכון להלכה, אך תהי דעתי (ודעתו של גפני) על הדוחק הגדול בהיתר זה, דוחק זה מתגמד מול דוחק ההיתר לסלף את דברי רבני הציונות הדתית, אשר בתוכם גם תלמידי חכמים מופלגים, אשר קטנם עבה ממותניו של גפני והשראת שכינתו ביתד נאמן .
המקלים סוברים שאין איסור "לא תחנם" במכירה לגוי, אם המכירה היא לצורך יישוב ארץ ישראל. עוד יש הסוברים שבמכירה לזמן אין עוברים על איסור "לא תחנם". כמו כן, נאמרו סברות וראיות נוספות מדוע אין במכירה זו איסור "לא תחנם".

הטענה שלא ארץ ישראל ולא התורה והמצוות חשובים להם – היא שקר גס. אך כמובן שהשקר והוצאת השם הרע איננה רק על הרב קוק זצ"ל ורבני הציו"ד אלא אף על גדולי הדור זצ"ל ושליט"א אשר מזוהים עם הציבור החרדי, כדוגמת הרב יצחק אלחנן ספקטור, הרב צבי פסח פרנק, הרב עובדיה יוסף, ועוד ועוד.

לצערי, דברים ברוח דומה אפשר למצוא גם אצל רבני הציו"ד אשר תוקפים שלא בצדק ובחריפות רבה את הרבנים החרדים, אשר מתנגדים להיתר המכירה כי כך הם למדו את הסוגיה, ובתוכם גם גדולי הדור אשר נשמתם בגנזי מרומים. מפאת הכבוד, לא נביא ציטוטים אלו.

"פולמוס היתר המכירה" הוא סימפטום לצרה שאנו מצויים בה. בין הציבור החרדי לבין הציבור הדתי לאומי קיים נתק וכאילו חומת ברזל חוצצת בין שני המחנות. נתק זה מונע רצון אמיתי להכיר ולהבין דעת רבנים שאינם משתייכים למחנה הטבעי שלי. כל צד מכיר את משנהו מתקשורת המגזר שלו, אשר עוינת מגזרים אשר מאיימים עליה, ומתנגחת בהם לתועלתה וללא הבחנה בין שקר לאמת. מציאות זו גורמת לעיוותים רבים ולהכללות שגויות, כאילו כל החרדים ורבניהם משתייכים לנטורי קרתא, וכל הדתיים לאומיים הם חילוניים עם כיפה מחוררת על הראש.

לפני חצי שנה נעשה מהלך אשר מטרתו היתה להתחיל קמעא קמעא לאחד את הלבבות ואת המגזרים השונים. למהלך זה קראו מפלגת יחד ז"ל, לדאבוננו ולשמחת גפני דרעי ובנט – מהלך זה לא הצליח, ואדרבא ניסיון כושל זה הראה כמה התרחקנו זה מזה, וכמה הפילוג הפך להיות אידאולוגיה של ממש אשר איסורי תורה רבים נדחים מפניו.

איני יודע מתי ואיך ייצא לפועל נסיון נוסף להושיב רבנים חרדים ורבנים דתיים לאומים בכפיפה אחת. איני יודע אם מהלך זה יהיה פוליטי, בית מדרשי, חברתי או עממי. דבר אחד ברור כעת – אסור לוותר עליו! חייבים לשבור את מחיצת הברזל המפרידה בינינו ובין אחינו!