מתוך הטור בעלון 'שבתון' שיצא השבת

פעם אחר פעם צפה בקרבי תחושת גועל לנוכח החדשות על אודות נערות מסכנות, ש'לרוע מזלן' נולדו להורים ממוצא עדתי שאיננו במרחב שבין גרמניה לרוסיה, וממילא אין להן מקום בסמינרים חשובים של חסידויות או של ליטאים. דמעותיהן של בנות יקרות אלו ממלאות את חלל העולם, ואין ארוכה למכאובן ולמצוקתן. מיהם אלה שמעזים להדיר את בנות ישראל ממוסדותיהם? מה מעלתם ובמה הם מיוחסים יותר, חשובים וקדושים יותר? במה זכו בנותיהם שדמן סמוק מדמן של בנות ישראל ממוצא מזרחי? אתמהה.

אותם חצופים אף מרהיבים עוז ומתהדרים ב"הסכמות" של גדולי ישראל למעשיהם הנלוזים! אסור באיסור חמור לקבל לשון הרע והוצאת שם רע כזו ולהאמין להם. ללא ספק הם משקרים ומונים את אותם חכמים בחלקות פיהם, ומסובבים אותם בכחש בכדי לקבל "הכשר" לסלקציה המכוערת והמעליבה הזו.

את מי אותם צדיקים בעיני עצמם מדירים? כאשר הם לומדים את פרשת השבוע, בזמן הפנוי בין הלבנת פניה של נערה כזו או אחרת, האם הם פותחים את פירוש האבן עזרא והרמב"ן הספרדיים? האם אצבעותיהם אינן נחרכות בעלעלם בין חידושיו של ר' עובדיה ספורנו האיטלקי והאור החיים הקדוש, ממוצא מרוקני ל"ע ול"ע?

האם תורת ר' יעקב בן הרא"ש, בעל הטורים, שמוצאו אשכנזי אך את עיקר תורתו ומפעלו התורני עשה בספרד – כשרה בעיניהם? את רבנו בחיי בן אשר הספרדי (אבן חלאוה היה שם משפחתו, קשה להעלות על הדעת שם כזה בסמינר הישן) על התורה הם לומדים?

האם ספר החינוך שנכתב בידי ר' אהרן מברצלונה כשר בעיניהם? ומה לגבי ר' יוסף באב"ד ה"גאליציאנער" שהשתדך עימו וכתב עליו את המנחת חינוך – אותו מותר ללמוד? ואת הערות הרא"מ שך על דבריהם?

כמובן אין לתהות על הרמב"ם, מספרד ומצרים, שהרי "פרענק" לא יודע לתרץ רמב"ם, ובכל זאת מפליא שחכמים גדולים בדורות האחרונים כמו ר' חיים מבריסק, ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בן עירו הרוגצ'ובר, ר' איסר זלמן מלצר, ולמעלה בקודש בעל הגהות מיימוניות, ועוד אינספור חכמים אשכנזיים למהדרין, כילו את זמנם בעיסוק בתורת הספרדי הזה.

כמעט שכחנו את העיראקים. רב אחאי גאון, רב יהודאי גאון, ר' שמעון קיירא, רב עמרם גאון, רב סעדיה גאון, רב חפץ גאון, רב שר שלום גאון, רב נטרונאי גאון, רב שרירא גאון, רב האי גאון – מוטב היה, כנראה שתורתם לא תגיע לסמינרים החשובים. הם לא היו קדושים, טהורים וחכמים כמו חכמי התלמוד, שכידוע התגוררו בליטא, וחלקם היו חסידי סלונים, בעלזא וגור.

הראי"ה קוק מנה את חמשת ספרי המופת של האמונה היהודית. אמונות ודעות לרס"ג העיראקי, חובות הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה הספרדי, הכוזרי לר' יהודה הלוי הספרדי, מורה הנבוכים לרמב"ם הספרדי, וספר העיקרים לר' יוסף אלבו, האשכנזי (לא, ספרדי!). טוב, אבל הרב קוק היה "ציוני", "מזרחיסט" (הוא לא היה…), אז מה הוא מבין בהשקוֹפֶה?

וקדמוני ספרד, ר' שמואל הנגיד ור' יצחק אבן גיאת, מה יהיה עליהם? האם אותם ניתן להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה היהודית? אולי אפשר לצרף אליהם את האמונה הרמה לר' אברהם אבן דאוד, הספרדי, את ספרי ר' חסדאי קרשֹקשֹ (אור ה' וביטול עיקרי הנוצרים) הספרדי, את כתבי ר' מאיר הלוי אבולעפיה, הספרדי, את כל עולם החכמה הספרדי הענק שמורשתו מאירה וזורחת, ומנהירה את תורתנו בתובנות עמוקות וחשובות על דרך הנהגת ה' את העולם? מי צריך ספרים כאלה בסמינרים, העיקר שיהיו בהם תלמידות מבתים טובים, לא כן?! לא מנינו כאן את ספרי ר' יצחק קנפנטון, ר' יצחק אבוהב (שני החכמים בעלי השם הזהה), ר' יעקב בירב, ועוד ועוד.

איך אפשר ללמוד דף גמרא כצורתו בלי להזדקק לתורותיהם של הרי"ף, ר"י מגאש, רשב"א, ריטב"א, ר"ן, רא"ה, רבינו יונה?! והאם ר' בצלאל אשכנזי, החכם המצרי, מספיק "אשכנזי" עבורם או שגם את השיטה המקובצת נחתוך? מזל שבסמינרים לא לומדים גמרא, כך הם לא ייחשפו לחומר הספרדי המסוכן.

ומשנה, האם ניתן ללמוד משנה בלי פירוש ר' עובדיה (זה שם יהודי???) ירא מברטנורא? והמעמיקים, שמקבלים תורה מר' שלמה עדֶני, מחבר "מלאכת שלמה", מה יהיה עליהם? ואלה שמזדקקים לפירושי הרמב"ם, שוב מתחברים לחכם ספרדי!

יכול להיות שההבנה המשובשת בעיקרי היהדות נובעת מחוסר לימוד של תורה מוסרית. זה מה שקורה למי שגוזר מבית המדרש את חכמתם של מי שאינם אשכנזיים מספרייתו. הוא לא לומד את אגרת הרמב"ן ואת אמונה ובטחון, את שערי תשובה לר' יונה, את ספרי ר' אליהו הכהן איתמרי הטורקי, ביניהם שבט מוסר, את שערי קדושה (לר' חיים ויטאל), את תומר דבורה (לר' משה קורדובירו), את ראשית חכמה (לתלמידו, ר' אליהו די-וידאש), את ספר חרדים לר' אלעזר אזכרי, את מנורת המאור הן של הרב אבוהב והן של הרב אלנאקווה, את מסילת ישרים לרמח"ל, ועוד ועוד.

ומה על חכמי צפון אפריקה המעטירה? מי יגול עיניו של רבנו נסים בן יעקב, מחבר חיבור יפה מהישועה, מקירואן, ושכנו רבנו חננאל בן רבנו חושיאל, ראשון מפרשי הבבלי בצורה שיטתית ומסודרת? ומה יהיה על תורת ר' יצחק בר ששת (ריב"ש), גולה ספרד שישב בצפון אפריקה, ועימו חבל חכמים מפוארים, כדוגמת הרשב"ץ, ובנו הרשב"ש. ואלה רק מן הראשונים, ואת האחרונים לא נותר מקום לספור מפאת ריבויים. נזכיר רק את הרב חיד"א, את הרבנים לבית בנבנישתי, את ר' יוסף חיים מבגדד, את עולם ההלכה, הקבלה והמוסר שבלעדיו תורתנו הייתה כה דלה.

שמענו וידענו גם שחטא נוסף חטאו חלק מן הבנות שביקשו להרשם בסמינרים החשובים, והוא שהן באות מבתים של חוזרים בתשובה, רחמנא ליצלן. כנראה שבנותיהם של שמעיה ואבטליון, אחרוני הזוגות שכל תורת ראשוני התנאים מפיהם – לא היו מתקבלות לשם. או ר' עקיבא, שכולהו סתימתאה, כל המימרות הסתומות בתורת התנאים (שלא נאמר מי אמרן) הן משלו – לא היו מתקבלות לסמינרים. יש להניח שבדור גירוש ספרד, ר' יעקב ן' חביב, מחבר העין יעקב, ובנו ר' לוי, רבה הגדול של ירושלים, כמו גם הקדוש שלמה מולכו, ועוד רבים אחרים – רגלי בנותיהם לא היו דורכות בשערי המוסד. מה לעשות, כולם חוזרים בתשובה ל"ע ול"ע. על שלמה מולכו מעיד ר' יוסף קארו בספרו "מגיד מישרים" כי בשמים מכנים אותו "שלמה בחירי"! אבל, הרי גם ר' יוסף קארו נולד בספרד, ולכן מן הראוי להוציא את ספרי הבית יוסף, שלחן ערוך, כסף משנה ואבקת רוכל מן הספריה, לא כן? הוא נבחר אולי בשמים, אבל בארץ בנותיו היו כנראה נשארות בתחילת השנה בוכיות בביתן. הן לא נבחרו.

קשה להעלות על הדעת התנהגות כה רחוקה מדרך יושר ואמת תורנית, מאשר הדרה של נערות ונערים מבתי מדרש בשל מוצאם העדתי. הכח האדיר של חכמי ישראל לחבר את קצוות העולם בתורתם, ולא להבחין בין ספר שנכתב בתימן לכזה שנכתב בפולין, בין מרוקו לצרפת, בין עיראק להונגריה, הוא שנתן לעולם התורה את החיוניות והרלוונטיות לכל תפוצות ישראל לאורך כל הדורות. בית מדרש שממאן לקחת על עצמו את המשימה של חינוך ילדים מאחת מעדות ישראל מתנכר לעבר המפואר של עולם התורה, וקשה לראות איזה עתיד טמון בחובו. תורתנו תורת אמת, איננה מבחינה בין טיפש לחכם, בין שחום לבהיר עור, בין רחוק וקרוב. היא קרובה לכל אדם, מונחת בקרן זוית, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. מי שמציב על פתחה שערים וגדרות, ובשרירות לב ואכזריות מונע מהרבים ליהנות מזיוה, איננו קשור לערכיה הנצחיים, אלא הוא ניזון מהבלים והזיות זרות ומוזרות, שהן בעיקרן חילול ה' ונשיאת שם ה' לשווא.

בימי הרחמים והסליחות ראוי לתקן ולחשוב כלל ישראל כיצד מורידים את הגדרות והמחיצות בינינו, ומרבים באהבת ישראל עמוקה וכנה.

==

הרב ד"ר צחי הרשקוביץ הוא רב קהילת "נצח שלמה", פ"ת ומרצה באונ' בר-אילן

המאמר יופיע בגיליון 'שבתון' בשבת פרשת 'כי תבא'.