כיצד קרה שמדינה שזכתה לאהדה חובקת תבל אחרי האסון שקרה אותה לפני כמעט שנתיים, הפכה לדחויה, כמעט מצורעת? מה גרם לישראל להפוך תוך זמן קצר מאומה נערצת למדינה שראש ממשלתה מצהיר – ומזהיר – שהיא עתידה להיות מבודדת מדינית וכלכלית, "סופר-ספרטה"?

אפתח בשלוש אמיתות. ראשית, האנטישמיות הייתה ונותרה תופעה עמוקה, ומדינת היהודים מהווה תחליף נוח עבור שונאי יהודים. שנית, במדינות רבות במערב יש מיעוט מוסלמי גדול. כמו כל מיעוט, לרבות יהודים, הם פועלים להשפיע על מדיניות. לבסוף, יש בעולם מדינות מוסלמיות וערביות רבות, ולהן משקל בינלאומי נכבד. אין לזלזל בתרומת כל אלו ליחס כעת כלפי ישראל, אך אין די בכך להסביר איך הגענו עד הלום.

ובכן, סמוך לתחילת המלחמה עלתה השאלה, מה מטרות ישראל בעזה ואיך בדעתה לקדם אותן. מדינות שאלו, עיתונאים התעניינו, ישראלים רצו לדעת. הרבינו לשמוע מה לא יהיה, אבל מה כן, חוץ מסיסמאות ערטילאיות כמו "ניצחון מוחלט" – לא שמענו. כלומר, השקענו משאבים עצומים, בהם אשראי מדיני, למען מטרה לא ברורה. מי יוצא למסע קניות בלי לדעת למה הוא זקוק? מי ייכנס להליך רפואי ללא מטרה מוגדרת? נחתוך פה, נתפור שם – לא לדאוג, יהיה בסדר.

ובעוד ישראל מתעקשת לסירוגין על ציר פילדלפי ועל ציר מורג, ונעה בין סגירת המעברים ופתיחתם, בעקבות לחץ בינלאומי, לצורך חלוקת מזון באמצעות גוף עלום וחסר ניסיון, מספר האזרחים שנפגעו ברצועה הלך וגדל, בניינים קרסו, תשתיות נהרסו. בהיעדר מטרה ברורה, לא ניתן להסביר מה משרת ההרס. ידידים רבים שהתייצבו לצידנו באסוננו הבינו שעלינו להגיב, אך הזהירו משימוש בכוח למטרות כמו נקמה והשפלה. לכתחילה הם הגיבו בהסתייגות מנומסת על צעדינו, ואז ביתר תוקף.

יש אמירה עממית ולפיה, אם אדם אחד אומר לך שאתה שיכור, אפשר להתעלם. אם שניים אומרים, שים לב. אם שלושה אומרים – אולי אתה בבעיה. במקום לעצור ולחשוב, ישראל ובכיריה חזרו לאמיתות מראשית המאמר, נדרשו לשואה ולאינקוויזיציה, גערו והעליבו, התעלמו וזלזלו. ישראל נהגה כמו ילד עקשן: זכותי! אף אחד לא יגיד לי מה לעשות!

גם אם נסכים על זכותה לפעול לפי הבנתה (הגם שיש דברים שאסורים בחוק הבינלאומי), זכותן של מדינות אחרות לא לשתף פעולה. יסלחו לי חובבי ספורט – אם ישראל לא תתחרה באירופה, הנזק לכלל הציבור יהיה מוגבל. אבל אם האיחוד האירופי יממש את האיום שכבר הושמע, לנתק אותנו מתוכנית "הורייזון", שמאפשרת לחוקרים ישראלים להשתלב במחקרי ענק, על כל המשתמע למשק הישראלי מבחינת ידע וטכנולוגיה, יהיה בכך להשפיע ישירות על כל אחד מאתנו. אם יוטלו הגבלות על סחר, לא רק ארון הבגדים שלנו ייפגע, אלא גם ארון התרופות והמזווה. אין לדעת לאן דברים יגיעו, והאם מדינה קטנה תוכל לעמוד בהם.

במקום להתחפר שוב ושוב באמיתות שהוזכרו לעיל, טוב תעשה ישראל אם תבין את הבעייתיות בדרך שצעדה בה עד כה, תערוך חשבון נפש, ותחפש דרכים אחרות. חובה עליה להכיר ביכולותיה ובמגבלותיה, להגדיר באופן מציאותי את מטרותיה, ולחפש שותפים למימושן. נקווה שלא מאוחר.

==

טובה הרצל היא גימלאית של משרד החוץ. הייתה בין היתר שגרירה בדרום אפריקה, שגרירה ראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ, וקצינת קישור לקונגרס בשגרירות בוושינגטון.