בין מוזיקה לספרות, בין רבי נחמן לקרליבך — אורי אדלר עובר דרך העולמות האלה בקלות מעוררת השראה. מוזיקאי, סופר, ומספר סיפורים, שעכשיו משיק את ספרו החדש "לכל נשמה יש סיפור". בראיון אישי, אדלר מספר על הדרך שעבר, על הבחירה להנגיש סיפורים חסידיים דווקא לילדים, ועל הניסיון להעביר עומק רוחני בשפה פשוטה ונוגעת

"התחלתי ממוזיקה"

אדלר לא מגיע מעולם הספרות. למעשה, הכול התחיל בלהקת חתונות. "אני בא מהעולם המוזיקלי", הוא מספר. "הייתה לי להקת חתונות, הוצאתי גם אלבומים מקוריים, ניגונים, שירים — יש ביוטיוב, בספוטיפיי. לא התפרסמנו, לא התעשרנו, אבל יש מי ששומע ונהנה. בשנים האחרונות התחלתי לכתוב ספרים, ומשם זה המשיך."

באדיבות המצולם

אדלר פרץ לראשונה עם שני ספרים לילדים שהביאו את סיפורי רבי נחמן ושלמה קרליבך בגרסה מונגשת ומוזיקלית: "הם נמכרו בכמה אלפים, יצאו בהוצאה עצמית, וכוללים גם דיסק. אני גם מספר סיפורים, בצורה תיאטרלית, עם מוזיקה מקורית."

"הפעם בחרתי לצייר אחרת"

הספר הנוכחי — סיפורי קרליבך לילדים — הוא המשך ישיר לספר הקודם, אך שונה ממנו בכמה מובנים.
"הפעם התפוצה הרבה יותר רחבה, הספר נמצא בכל האתרים", אומר אדלר. "רציתי שקרליבך יגיע לכולם, לא רק לדתיים. הסיפורים שלו מדברים לכל לב."

אבל השינוי הבולט ביותר הוא דווקא באיור: הלל בזק, בן 21 בלבד, בנו של הרב אמנון בזק, אחראי על הציורים.
"נפגשנו במקרה בראש השנה באומן", מספר אדלר. "הוא אמר שהוא מצייר, ואני כתבתי ספרים. ככה נולד החיבור. הסגנון שלו נוטה לסוריאליזם, קצת כמו מרק שגאל. זה מעביר את הילד לעולם אחר — לא ריאליזם פשוט, אלא חוויה דמיונית, רוחנית, עם צבעים חזקים ודימויים לא שגרתיים."

"הקסם של קרליבך, לא הייתי צריך לעבוד קשה"

אז מה הופך את הסיפורים של קרליבך למתאימים לילדים?
"הפלא הוא שלא הייתי צריך לעשות הרבה. הרב שלמה ידע לקחת סיפור חסידי ולתת לו חיות חדשה, עומק, שמחה. הילדים שלי היו שומעים את הסיפורים האלה בבית — והם פשוט התחברו. כשניסינו לעבור לסיפורים אחרים, זה פשוט לא עבד. קרליבך דיבר ללב שלהם. זה הקסם שלו."

"לכל נשמה יש סיפור"

בין הסיפורים האהובים על אדלר: חוטב העצים שמצא יהלום, המבוסס על סיפור של רבי נחמן שקרליבך עיבד.

"זה סיפור שמחזק אותי אישית, גם אחרי שקראתי אותו עשרות פעמים. הוא עוסק בשמירה על שמחה ואמונה גם כשמאבדים משהו יקר. איך לא להיות שקרן אבל גם לא לאבד את התקווה"

אבל יש גם סיפורים שקראו לקרליבך עצמו: כמו הדיילת שהתגיירה או הגיבן הקדוש. "הספר הזה כולל גם סיפורי חסידים עתיקים וגם סיפורים אישיים שלו. ניסיתי להכניס את כולם."

וכמובן — רב שלמה עצמו. "הוא לא רק מספר סיפורים. הוא דמות בפני עצמה. כמו רב של ילדים. יש תמונה בעמוד השער — הוא הולך ברחוב עם ילדים מחייכים סביבו. זה לא מתוך אחד הסיפורים, זו פשוט האווירה שהוא מקרין. בהקדמה כתבתי: 'כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו'. זה מה שקרליבך היה בשביל כל כך הרבה ילדים — גם כאלה שמעולם לא פגש."

"אני רוצה שישאר להם משהו בפנים"

כשהוא נשאל מה הוא מקווה שישאר עם הילדים אחרי קריאת הספר, אדלר עונה בפשטות: "אמונה. בה' ובעצמם. לשמוח במה שיש. להסתכל על העולם, על המשפחה, על הפשוט — ולהגיד תודה. להבין שלכל אחד יש סיפור. רב שלמה היה רואה בכל אחד נשמה — הוא היה עוצר ברחוב לכל אדם, מדבר איתו, שומע את הסיפור שלו. גם אנחנו צריכים ללמוד לראות ככה. להאמין. לאהוב. לשמוח."