חרב עתיקה בת כאלף שנה נמשתה באקראי ממי נהר קטן במערב הולנד – ומצבה השתמר באופן כמעט בלתי נתפס. החרב, המעוטרת בסמלים ייחודיים מזהב ונחושת, מוצגת כעת לראשונה במוזיאון הלאומי לעתיקות בליידן ומעוררת עניין נרחב בקרב היסטוריונים וחובבי ארכאולוגיה כאחד.

החרב, שכונתה "חרב לינסחוטן", התגלתה במרץ 2024 במהלך עבודות ניקוז ותחזוקה שגרתיות בנהר קורטה לינסחוטן. אחד הפועלים הבחין ב"חפץ ברזל ארוך", שהתברר במהרה כחרב באורך של למעלה ממטר – תגלית נדירה מתקופת ימי הביניים.

הלהב כפול-הצדדים, בעל מגן-יד ארוך וניצב המזכיר בצורתו אגוז ברזיל, מעוטר ברצועות נחושת מוזהבת היוצרות עיטורים עגולים: צלב, "קשר אינסופי", ושלושה קווים מקבילים בכל צד. לדברי המוזיאון, חרבות מסוג זה הן ממצאים חריגים – והעיטורים הופכים אותה לייחודית עוד יותר.

לפי ההערכות, החרב יוצרה בין השנים 1050 ל־1150 לספירה, ככל הנראה מברזל מקומי שהופק באזור הרי ולואה. אין כל סימן לנדן או לניצב עשוי עץ, מה שמוביל את החוקרים להניח כי החרב לא אבדה אלא הונחה במים במכוון – אולי כחלק מטקס או פולחן.

באותה תקופה נשלט האזור בידי בישוף אוטרכט, אך כוחם של רוזני הולנד ופלנדריה החל לטפס. זה היה עידן של שינויים בלחימה: תנועות חיתוך אנכיות מהסוס הוחלפו בדקירות אופקיות בין לוחות שריון. החרב שנמצאה שייכת בדיוק לתקופת המעבר הזו – קלה מספיק לשימוש ביד אחת, ויעילה בשתי הטכניקות.

"הברזל כמעט שאינו חלוד," נכתב בהודעת המוזיאון. הסיבה: תנאי הקרקע – לחות גבוהה ודלות בחמצן – שימרו את המתכת לאורך הדורות. החלקים האורגניים, כמו אחיזת העץ וציפויי העור, לא שרדו את מבחן הזמן, אך עדיין ניכרים על הלהב שרידים ברורים של הניצב.

אוצרת המוזיאון, ד"ר אן־מריקה וילמסן, מציינת כי חרבות מימי הביניים הן ממצאים נדירים, אך לעיתים כשהן נחשפות – מצבן מעיד על איכות החומרים ותנאי השימור יוצאי הדופן. "יש לנו חרב דומה מהתקופה הזו, שעליה מופיע השם ‘Ulfberht’, שנמצאה בנהר סכֶלדֶה," היא אומרת.

חרב לינסחוטן מצטרפת לאוסף נדיר של כלי נשק מהמאות האפלות – ודרכה נחשף חלון ישיר לעולם של לוחמים, טקסים וסמליות אישית עמוקה. גילוי כזה, שמתחיל בטעות של טרקטור, מוכיח כמה ההיסטוריה עדיין ממתינה מתחת לפני השטח.