התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי – האיש והסוד

רבי שמעון בר יוחאי  בדומה לרבי יהודה הנשיא לא כתב את הזהר. הוא ניסח וערך אותו, פעולות שאינן נופלות בהשפעתן על התוצאה הסופית פחות מן הכתיבה. עולם הקבלה לא התחיל ממנו אלא מכל אבותינו הקדושים. רבי שמעון מייצג את התשוקה העזה של עם ישראל לעצמאות על כל היבטיה. המציאות בה חי הוא ודורו היא המציאות הקשה ביותר לעם שוחר חירות. הוא חי בארץ ישראל תחת ההשפעה הנוראית של החורבן שפצעיו טרם הגלידו ותחת השלטון המדכא של הרומאים. כל אבן בארץ הקדושה זועקת שהכל היה יכול להיות אחרת. החיים בארץ ישראל קשים בשל העדויות החיות של הארץ החרבה שאינם מרפים לרגע.

התשוקה לארץ הטובה ולימי הזוהר שלה הם הבסיס לכתיבת הזהר. השהיה הבלתי אנושית במערה כל כך הרבה זמן רק מעצימה את הכיסופים והחלומות לארץ הטובה שאין בה שלטון זר. כיסופים אלו מתגבשים לידי תורת הסוד. הזהר כשמו כן הוא משמר את ימי הזהר של עמנו. התורה וצורת קיומה כפי שהיא ראויה להיות ביושבנו בבטחה בארצנו ושכינה מעל ראשינו. תורת הסוד יותר מתורת הנגלה מבטאת ביתר עוצמה את היסודות הלאומיים של עמנו.

ספר הזהר בדומה לתנ"ך אינו מובן בקריאה פשוטה ואינטואיטיבית, הוא מחייב מתווכים פרשנים. השפה עוסקת במציאות שאין לנו בה היום תפיסה כלל, מציאות של  גילוי שכינה ונבואה. העם היושב בציון שחי בתקופה זו לא היה זקוק לפרשנים כדי להבין, זו היתה שפת הדיבור שלו. בל"ג בעומר התחיל רבי שמעון ללמד תורה זו את חבריו.

המילה סוד פרושה הסתודדות, מפגש. "בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם אל יחד כבודי", וכן,"אשר יחדיו נמתיק סוד". הסוד אפשרי בגילויי איחוד ולא חלילה בגילויי פירוד. לא רק אחדות של המסתודדים אלא בעיקר גילוי האחדות של השכינה. תורת הסוד מגלה כי המציאות על כל רבדיה מחוברת כולה אל בורא עולם. " ד' אלוקינו ד' אחד", לא רק אחד במובן יחיד אלא במובן היותו אחדות הכל. אור ד' נמצא גם בצדדים האפלים של המציאות.

תורת הסוד אינה עוסקת בפרטי הלכה המועברים במסורות אוראליות אלא בתיאור המציאות הנסתרת. מי שזוכה להבין את סודותיה רואה את המציאות אחרת מכפי ששאר חושיו מספרים לו.

הואיל ותורת הסוד עוסקת בהכרה הפנימית הנסתרת של המציאות היא עוסקת בעיקר. הגילויים החיצוניים של המציאות יונקים משורש אחד ולכן הכל בעיניה שווים. השוויוניות הזו יוצרת את המשיכה הבלתי נתפסת של ציבורים רבים אליה. תורת הסוד שפעמים עוברת מלב אל לב בשל חוסר במלים מתאימות מאפשרת דו – שיח אמיתי עם כל שלומי אמוני ישראל. דווקא הרעיונות העמוקים והמופשטים עושים נתיבים אל רבים שאינם מתרשמים מ'הוויות דאביי ורבא'. גילוי סתרי תורה גורם לשמחה עצומה היכולה לאזן מעט את העצב הלאומי בשל החורבן והגלות, קל וחומר כאשר הוא מתרחש בארץ בה אנו ריבונים.

מוזכר בספרי המקובלים ששורש נשמתו של הרשב"י הוא ממשה רבינו מכאן המנהג לעלות גם בז' אדר יום פטירת משה רבינו למירון. הבית הראשון בפיוט  "בר יוחאי נמשחת אשריך", משווה את קדושת רשב"י לקדושת אהרן הכהן שנתקדש בשמן המשחה: "בר יוחאי שמן משחת קודש נמשחת ממידת הקודש, נשאת ציץ נזר הקודש חבוש על ראשך פארך". היא היא מעלת אהרן הכהן שנתקדש בשמן המשחה כשהציץ חבוש על ראשו.

כשם שאצל אהרן הכהן מתבטאת קדושתו בכך שנכנס לפני ולפנים אל הקודש פנימה, כך אצל רשב"י, מתבטאת גדולתו בתורת הסוד שבה הוא זכה להיכנס לפני ולפנים. מעלה זו של הרשב"י מרומזת גם ביום פטירתו ביום שפשטה תורת הסוד. ספירת ל"ג בעומר היא "הוד שבהוד", וכידוע ספירה זו של הוד היא מעלתו של אהרן הכהן.

רבי שמעון, כעולה מסיפור חייו ומתורתו הענקית דורש להסתכל על העולם לא רק על הנתונים החיצוניים אלא גם על אלו המסתתרים מחושינו. הוא שם דגש בקיום המצוות לא רק על הריטואל המעשי אלא בעיקר על הכוונה והמשמעות הפנימית.

בסיפור המפורסם ביותר (שבת, לג ע"ב), אין הוא מסכים עם רבי יהודה המסתכל באופן חיצוני על פעולותיהם של הרומאים. לדידו כל מה שעשו לצורך עצמם עשו. הוא 'שורף את הגשרים' מתכנס ברוחני ומתנתק כמעט לגמרי מעולם החומר. לאחר שנגער הוא ובנו, בסופו של דבר הוא מקבל את העולם כמות שהוא. החומר  על פי רבי שמעון ה'מתחדש' יכול להוות בסיס לרוחניות ובאמצעות הגותו  ושיטתו בהלכה לימד אותנו להתבונן בעולמות הפנימיים של היהדות.

==

ד"ר גבריאל חזות הוא חבר בארגון רבני בית הלל