נראה שמשום מה רצתה ההשגחה העליונה שיצאתי מהארץ לשליחות קצרה בחמישי בלילה באחת הטיסות האחרונות לפני שנתב"ג נסגר… כשנחתתי לפנות בוקר בניו יורק ושמעתי על המתרחש בארץ, הייתה תגובתי הראשונה לברך את ברכת הטוב והמטיב כדין כל השומע ומתבשר בבשורה טובה.
בהמשך, כשקראתי יותר פרטים על פעולת צה"ל וכששמעתי גם כאן בגלות איך בעולם מתפעלים מפעולת צה"ל התחלתי להרגיש שברכת הטוב, והמטיב לא ממש מספיקה.
ואז, לאחר שקראתי עוד ועוד פרטים על התחלתה המבריקה של מערכת "עם כלביא" והצלחתה, התחזקה בי ההכרה שברכת "הטוב והמטיב" אין בה כדי לבטא את תחושת השמחה וההודיה שמילאו אותי. משהגעתי לתפילת שחרית בבית המארח שלי במנהטן (הגעתי לביתו בשעה שכבר לא היה מניין בשטח..) סיימתי תפילת עמידה ותחנון, ואז כמעט באופן בלתי רצוני, פתחתי באמירת פרקי ההלל. (בלי ברכה כמובן…)
פסוקי ההלל מלמדים גם על מלחמה וגם על ניצחון
אלא, שלכאורה יש מקום לשואל לשאול: מה להלל כשאנחנו עדיין בתוך המלחמה ואולי רק בהתחלתה? ומי יודע מה צופן לנו העתיד? ומה יהיו ח"ו מחיריה של מלחמה זו?
ואז שבו מולי פסוקי ההלל ופצחו ואמרו: וכי רק שבח והודאה יש בהלל? ומה עם "אנא ה' מלטה נפשי, חנון ה' וצדיק ואלוהינו מרחם" ו"אנא ה' הושיעה נא, והצליחה נא" ועוד ועוד?
הלא הקסם המיוחד ברבים מפרקי תהילים ובהם גם בהלל, הוא השילוב המרתק בין הלל והודאה הבאים מנפש שמחה העולה על גדותיה בתחושת הודאה, לבין זעקת תפילה ותחינה לישועה הבוקעות מלב שבור ומתחנן.
הלל אומרים בצרה וגם כשנגאלין
אך מעבר להגיגי הלב, יש גם דברים מפורשים בדברי רבותינו על מקורו של ההלל. גמרא ערוכה היא במסכת פסחים קיז. " אמר רב יהודה אמר שמואל…הלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להם לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה (שלא) תבוא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן" ההבנה הפשוטה העולה מדברים אלו היא שאת ההלל אומרים דווקא לאחר שנסתיימה הצרה ובאה הישועה, כפי שכתוב "ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן". אך שמעתי שה"בן איש חי" הסביר באופן שונה את הגמרא. לדעתו, כוונת הגמרא לומר שאומרים אותו על כל צרה, בזמן הצרה עצמה, וגם לכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.
ניתן לענ"ד להביא ראיה לדבריו מכך שבהמשך הגמרא נאמר "ת"ר רבנן הלל זה מי אמרו? רבי אליעזר אומר משה וישראל אמרוהו הוא בשעה שעמדו על הים… רבי יהודה אומר יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהם מלך מלכי כנען… רבי אלעזר המודעי אומר דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא…" לא נכתב שאמרו הלל בשעה שניצחו את מלכי כנען, או שניצחו את סיסרא, אלא כשעמדו עליהם מלכי כנען וסיסרא, מכאן ראיה לכך שאומרים הלל גם בעת המלחמה עצמה. ואכן, כך מסופר בדברי הימים ב' פרק כ' על המלך יהושפט שהיה מן הצדיקים שבמלכי יהודה שאמר הודו לה' כי טוב" בעיצומה של מלחמתו נגד מואב.
נאמר 'אנא ה' הושיעה נא', ו'הודו לה' כי טוב'
אכן, ליבנו דווה על כל אדם מישראל הנופל ר"ל במלחמה בימים אלו. ואין ספק שהאסון נורא ואיום למשפחתו ומכריו. אך עלינו כציבור, לזכור ולהזכיר לעצמנו את הידוע לכל, שע"פ פרסומים מוסמכים בעולם, מוסכם שאויבינו היו קרובים מרחק של שבועות מספר מלהגיע ליותר מ-10 פצצות נוראיות שכל אחת מהן בסדר גודל של זו שהחריבה את הירושימה, ה' ישמור. זו התמונה הרחבה שעלינו, כעם ישראל לראות מול עינינו בימים גורליים אלו.
נראה, שדווקא ההודאה על החסד שהקב"ה מרעיף עלינו, נותנים מקום לזעקתנו ממעמקים "אנא ה' הושיעה נא."
ומאידך גיסא, תחושת הקירבה והאינטימיות הנוצרת עם תחינת "אנא ה' הושיעה נא" היא היוצרת תשתית המאפשרת לנו בתוך המצב המורכב הזה גם להודות ולומר "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".
==
הרב יהודה גלעד הוא רב קיבוץ לביא וראש ישיבת 'מעלה גלבוע'.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
