בימים אלו של סוף שנת הלימודים, מזדמן לי להשתתף בישיבות סיכום של צוותים חינוכיים במערכות הגן, היסודי והתיכוני של החמ"ד ודומיו. בכל מקום אני מתחיל את דבריי באמירת תודה למחנכים ולמחנכות: "תודה רבה לכם. אתם בין הגיבורים הגדולים של המלחמה הזו".

אנשי החינוך הם גיבורי מלחמה לא רק בגלל שכל המורים בין מילואים למילואים, וכל המורות כל הזמן במילואים – אלא בעיקר שהם חינכו את הדור שהציל את המדינה. יש השגחה א-לוהית שמלחמה זו פרצה עכשיו ולא לפני עשרים שנה למשל. בעשרים שנה הללו צמח דור חדש של נערים ונערות, גיבורים וגיבורות, אריות ולביאות שהצילו את המדינה. ההערכה היא ששבעים אחוז (!) מן הנופלים הם בוגרי המערכות הללו.

זרעי החינוך האמוני שנזרעו לפני דורות, השתכללו יותר ויותר עם השנים, ולימדו את הילדים אמונה בתורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל; אמונה במדינת ישראל; אמונה בכך שיהיה טוב; אמונה שיש א-לוהים. למרות הנדסת תודעה תרבותית ותקשורתית שלא הייתה כמותה מימי הקומוניזם – מתברר שיש משהו חזק יותר, קוראים לזה נשמה; והיו מורים ומורות שדאגו להשקות ולטפח את הזרע הזה, וכעת אנו קוצרים את הפירות.

המערכות האמוניות הולכות לגדול עוד יותר לשנת תשפ"ה. כבר עכשיו רוב ילדי ישראל לומדים בחינוך דתי-מסורתי על הרצף. זו הסיבה שאנו הולכים לנצח את המלחמה הנוכחית ואת מלחמות העתיד. הרע יעבור. הטוב יתגבר. בעזרת ה'