יום הזכרון לרצח ראש ההמשלה יצחק רבין, מתרכז כולו באופן טבעי בהסתה הקשה ובאלימות הפוליטית שהובילו בסופו של דבר לרצח.

אולם נראה שעם השנים אנו חייבים להתעסק עם אספקט נוסף הקשור באירועים שהובילו לרצח, הכוונה לעובדה שבזכות קולות בודדים (שחלקם גם לא נקנו ביושר) רצתה ממשלה בישראל לכפות על ציבור גדול מהלך מדיני שלא היה לרוחו.

אסור לה למדינה שהכרעות הרות גורל שיעצבו את פניה לדורות הבאים יתקבלו על חודם של קולות בודדים. מבחינה זו אין הבדל אם ממשלה בישראל תחליט לספח את יהודה ושומרון ברוב של חבר כנסת אחד או שבאותו רוב תחליט לסגת מיהודה ושומרון לאור הסכם עם הרשות הפלשתינית.

הסיבה לכך היא שבהעדר הכרעה ציבורית רחבה וברורה החלטה מדינית מהסוג הזה תקרע את החברה הישראלית ותייצר מחנה מאוכזבים ענק שירגיש שגנבו לו את המדינה. תחושה כזו, אם תקיף ציבורים רחבים, תחתור תחת הסמכות הלגיטימית של הדמוקרטיה הישראלית ותייצר מציאות שאחריתה עלולה להיות פגיעה חמורה במדינת ישראל עצמה.

אין בדברים אלו כדי לשלול מהלכים מדיניים בעתיד בטענה שאף פעם לא יושג להם רוב גדול. אלא שנראה כי על ההנהגה הפוליטית והמדינית בישראל הן מימין והן משמאל להפנים כי כדי לחתור למהלכים עליהם תהיה הסכמה ציבורית רחבה באופן חד משמעי.

לדוגמא ברור לחלוטין כי ממשלת ימין תצליח בקלות גדולה יותר להעביר החלטה המספחת את גושי ההתיישבות הגדולים למדינת ישראל וזאת מבלי שהשמאל הישראלי יחוש כי נשברו בהכרעה כזו כל הקווים האדומים שלו. ולהפך ממשלת שמאל תצליח בקלות וברוב גדול לוותר על איזורים ללא התיישבות יהודית והמיושבים בצפיפות על ידי תושבים פלשתיניים.

הבנה פשוטה זו אם תהפך לקונצנזוס פוליטי ולאומי תהווה תעודת בגרות לחברה בישראל. זאת כיוון שבמקום לנצל רוב מקרי בכנסת או במשאל עם, ישאפו מנהיגנו לייצר מציאות ביניים סביבה יוכלו רוב האזרחים להתאחד.

בכל מקרה, כרגע נראה שאפילו בתוככי יום הזיכרון לרבין מסוגלים הפוליטיקאים הישראלים לגנוב סוסים ולספסר בקולות אם בכך הם יוכלו לכפות את עמדתם הפוליטית על המחנה האחר.

לאור זאת נראה כי אין מנוס מחקיקה שתקבע כי לא הכנסת ולא משאל עם יוכלו לקבוע עובדות מדיניות ברוב מקרי של 51 אחוז אלא ברוב מיוחס בלבד למשל של 70 אחוז.

ברור שכל אבירי הדמוקרטיה יקפצו כנגד ההצעה הזו ויקדשו עד כדי האלהה את הרוב הדמוקרטי המקרי ויטענו כי זה כוחה של הדמוקרטיה וכי בכלל מדובר בעקרון קדוש. אבירים אלו לא מבינים כי במצבה הגאופוליטי של ישראל אין לנו את הלוקסוס לקבל הכרעות מדיניות שיקרעו אותנו לשני מחנות באופן מר.

התנסינו במציאות הזו בסוף בית שני ותוצאות הניסיון הן 2,000 שנות גלות. לכן נראה כי לעיתים למען קיום המדינה חשוב להתבגר ולכופף את הכללים. שהרי ההתעקשות על מידת הדין וקדושת הדמוקרטיה אולי נשמעת יפה בחדר הרצאות האוניברסיטאי אבל במציאות היא עלולה להחריב את ישראל ולהביא לחורבן נוסף.