דעה: היחס לנשים בציבור החרדי אינו שונה מהיחס בציבור החילוני

בימי חול המועד סוכות השתתפתי בעתירה לבג"ץ מטעם חברות מועצת עיריית ירושלים רחל עזריה ולורה ורטון, תנועת "ירושלמים" ופעילים נוספים בייצוגו של עו"ד אביעד הכהן. העתירה תבעה ממשטרת ישראל להסיר את המחיצות שהוצבו ברחוב מאה שערים – ויותר חשוב, את ה"סדרנים" שחסמו את הרחוב לכניסתן של נשים.

בג"ץ החליט שעל המשטרה להרחיק את המחיצות והסדרנים – וקבע כי, "מקובל על המדינה כי במרחב ציבורי מובהק כמו רחובות עיר, קיים איסור על הפרדה על רקע מגדרי".

כלומר, שלא מדובר פה בהתנגחות עם חרדים, אלא במאבק עקרוני של עיצוב המרחב הציבורי האזרחי במדינת ישראל.

כשסיירתי במאה שערים בליל יום שני שעבר, ראיתי ליד בתי הכנסת של ברסלב ו"תולדות אהרן" מחיצות המכוונות את הנשים ללכת על מדרכה אחת ואת הגברים להסתובב בכביש ובמדרכה שכנגד. המחיצות המשיכו על רחוב שבטי ישראל ולתוכו .

מראה בית החולים האיטלקי מעבר למחיצה היה סוריאליסטי. אך הדבר המדאיג ביותר עבורי היו ה"סדרנים" – בחורים חילונים שמנעו מנשים להיכנס. לשאלתי 'עבור מי אתם עובדים' הם היתממו וטענו שאינם יודעים את שם החברה שמעסיקה אותם. לידם עמדו חרדים תושבי העיר שכעסו עליהם וקראו לעברם קריאות בנוסח "מי שמך איש שׂר ושופט עלינו?".

הנקודה שצריכה להטריד את כולנו היא, כיצד ייתכן שחברה פרטית, הנשכר על יד גופים עלומים, נוטלת את הזכות שלא ברשיון, לעצב על דעת עצמה את המאפיין הבסיסי ביותר של המדינה – את גבולות המרחב הציבורי.

גם עילת המאבק הזה כקודמו בתקופה האחרונה – אוטובוסים מופרדים, – היא יוזמה של שוליים בחברה החרדית, המבקשים להשליט על כלל הציבור הנהגות כלפי נשים- נורמות צניעות חדשות, שאין להן תקדים בהסטוריה היהודית.

לא ניתן להתכחש לעובדה כי ההקצנה של הציבור החרדי בנושא הצניעות, קשורה קשר הדוק להתרת הרסן בנושאים אלו ההולכת וגוברת בעולם החילוני. לעומת ההחפצה של הנשים בנורמות החרדיות הקיצוניות, ניצבת בעוצמה לא פחותה ההחפצה הממוסחרת הניתכת עלינו השכם והערב על ידי המנגנון השיווקי ופרסומאי, מנגנון הפולש למרחב הציבור,למשל בפרסומות הענק המעצבות את הנוף לא פחות מהמחיצות המוצבות במאה שערים.

ברור  שחופש הביטוי חל על פרסומות כמו על כתבי-עת ואתרי אינטרנט. אך אין לעבור בשתיקה על הטעם לפגם בהחפצה המשוועת של עולם הפרסומת פרסומות.

למרבה האירוניה, זהו דווקא ערך הצניעות, שבבסיסו, הניסיון להימנע מהחפצה: התביעה המוסרית להתאפק, להתכנס, להצטמצם על מנת לתת לאחר לנכוח. הצניעות האמיתית היתה זו שצריכה לעמוד בפרץ ולמנוע את מחיקת הנשים המתקיימת בשוליים הקיצוניים של החברה החרדית ובעולם התקשורת הכוחני שלנו.

כך שהמאבק על המרחב הציבורי אינו מצטמצם לסמטאותיה של מאה שערים וגם לא לפרסומות הענק על כביש איילון. מכירת החופים לגופים פרטים, הכשלים התכנוניים והשחיתויות כפי שהתגלו בפרשת הולילנד – כולם סימפטומים של אותו ערעור בסיסי על כבוד האדם וזכותו לנכוח בשלמותו לצדי, כשל המכרסם באושיות המרחב והחברה האזרחיים שלנו.

==

ד"ר יהודה מירסקי הוא בוגר ישיבת "הר עציון" וחבר סגל במכון ואן ליר.