בעיתון 'הארץ' מתפרסמת השבת כתבה העוסקת בתפיסה מדינית חדשה הרוקמת עור וגידים אצל אנשי הימין. מדובר בחזון המדינה האחת: מדינה יהודית מהים עד הירדן כאשר הפלסטינים מיהודה ושומרון נהנים מזכויות מלאות. יש כאלה המדברים על אזרחות מדורגת, אך המכנה המשותף אצל כל אותם אנשי ימין הוא ההבנה שרעיון החלוקה – שתי מדינות לשני עמים – פשט את הרגל.

משה ארנס פטרונו הפוליטי של ביבי נתניהו כתב את הדברים הבאים במאמר בעיתון הארץ:

"התוחלת של המשא ומתן עם מחמוד עבאס אינה נראית מבטיחה. הנשיא אובמה בוודאי חושב אחרת, אבל עבאס, אם הוא מדבר בשם מישהו, זה בקושי בשם מחצית מהפלסטינים. הסיכויים שמשהו טוב ייצא מזה, אינם גדולים. אפשרות אחרת זו ירדן. אם ירדן היתה נכונה לקלוט לתוכה גם שטחים וגם אוכלוסייה נוספת, זה היה הרבה יותר קל וטבעי. אולם ירדן אינה מסכימה. לכן אני אומר שאפשר להסתכל על עוד אופציה. האופציה היא שישראל תחיל את החוק על יהודה ושומרון, ותאזרח לתוכה כמיליון וחצי פלסטינים".

אורי אליצור כתב על הרעיון בעיתון נקודה וחזר עליו בכנס של יוזמת ז'נבה. "הפתרון הכי גרוע הוא כנראה הפתרון הנכון: מדינה דו-לאומית, סיפוח מלא, אזרחים מלאים".

לשאלה האם חבר אליצור לשמאל הקיצוני, הוא עונה כי יש נקודות משותפות אך נקודת המוצא שלו היא מדינה יהודית ואחר כך דמוקרטית. "יש הפרדה ברורה בינינו. אני מדבר על מדינה יהודית שהיא מדינת העם היהודי ויש בה מיעוט ערבי גדול, והם מדברים על מדינה ערבית שיש בה מיעוט יהודי, גם אם הם לא ממש חושבים כך במפורש. מפגיני השמאל בבילעין נרתמו לחלוטין לאינטרס הפלסטיני".

אליצור אמר שיש לו נקודות חיבור אפילו עם האנרכיסטים. "יש לי הרבה נקודות שיתוף עם השמאל הקיצוני. אני בעד סירוב פקודה לפירוק יישובים, והם בעד סירוב פקודה לשירות בשטחים, ושנינו נגד הגדר. אני לא נבהל מזה שיש יהודים שיש לי איתם מחלוקת עמוקה בצד אחד, ושיתוף השקפות בצד שני. אבל אני לא אגיע לברית פוליטית עם האנרכיסטים, למרות שגם אני נגד הגדר. יש לנו בסיס משותף, אבל אחריו יש לנו ויכוח עמוק מאוד. לטעמי, מדינת ישראל הוקמה כדי לשמור על הזכויות של המיעוט היהודי הקטן במזרח התיכון, שישה מיליון מול 300 מיליון, וזה תפקידה העיקרי. אחרי שהיא ממלאת את תפקידה העיקרי, היא גם מדינה דמוקרטית. לכן היא צריכה לתת זכויות אדם לכל אחד, יהודי או לא יהודי".

הרב חנן פורת בעד אזרחות מדורגת כמו ח"כ ציפי חוטובלי. "בפני כל ערבי בארץ צריכות לעמוד לטעמי שלוש אפשרויות: הראשונה, מי שמעוניין במדינה ערבית ומוכן לממש את זה בטרור ובמאבק נגד המדינה – אין לו מקום בארץ ישראל. השנייה, מי שמשלים עם מקומו ועם ריבונות יהודית, אבל איננו רוצה לקחת חלק במדינה ולמלא את כל חובותיה, יוכל להיות תושב, יזכה לזכויות אנושיות מלאות, אולם לא לייצוג פוליטי במוסדות המדינה. גם חובותיו – כגון שירות צבאי או לאומי – לא יהיו מלאות. שלישית, אדם שאומר שהוא נאמן למדינה ולחוקיה, ומוכן למלא את חובותיה ולהצהיר לה אמונים, יוכל לקבל אזרחות מלאה. זהו עיקרון מוסרי ואנושי בעיני: לא כופים אזרחות ולא מעניקים אזרחות סתם כך. ניסו לעשות את זה במזרח ירושלים, ועובדה שנכשלו."

ומה לגבי הדמוגרפיה? הרב פורת לא מפחד. "אין מה לאיים עלינו במדינת כל אזרחיה. כבר לפני שלושים שנה התנגדנו בגוש אמונים לפתרונות של פחד – גם לנסיגה וגם לטרנספר – ואמרנו שבשיבת ציון יש מקום לאוכלוסייה הערבית שתרצה בכך, ובלבד שלא נהיה נאיביים ביחסנו לתהליך".