תפילת נשים בעולם גברי - סרוגים

תפילת נשים בעולם גברי

סידור תפילה לנשים שחובר במאה ה-16 מעיד על ניסיונו של המחבר, לאזן בין העצמת עולמה הדתי של האישה לבין מעמדה במרחב הציבורי והחברתי דאז. אולם הדילמות של המחבר קיימות גם היום.

תפילת נשים בעולם גברי
  איך מגשרים על הפער. אשה בתפילה (פלאש90)

במאה ה-16, כתב רב מסלוניקי, מאיר בן שמואל בן בנבנשתי, סידור תפילה לנשים, כיישום דעת הרמב"ם שחובת האב או הבעל לחנך את נשות ביתו במצוות (הל' סוטה פ"ד ה"יט).

כמתבקש, מתח מסוים טמון במפעל זה: הסידור כולו מעיד על ניסיון לאזן בין העצמת עולמה הדתי של האישה לבין מעמדה במרחב הציבורי והחברתי דאז, כרעיה וכאם.

לפיכך, הסידור חובר בלאדינו המדוברת, ולא בעברית, והתפילות שבו מקוצרות – כך, הוראת הנשים לא תיארך זמן רב, ואלה תוכלנה להתפלל במהירות, ולא להזניח את הטיפול בילדיהן.

עתה, מתפרסם הסידור במהדורה חדשה – "סדר נשים" (מכון בן-צבי, 2012) – לראשונה מתורגם לעברית ומלווה בהקדמות מפורטות, בעריכת פרופסור אורה (רודריג) שורצולד, בלשנית וחוקרת עברית בת-זמננו ולאדינו באוניברסיטת בר-אילן. התרומה הראשונית של הספר היא, כמובן, מדעית – מחקר מקיף על טקסט היסטורי. ואמנם, הספר גם עשוי לעורר שאלות מחשבתיות מענייניות הרלוונטיות לעולמנו הדתי.

מה שנשים צריכות לדעת

הסידור מעיד על הווייתן הרלגיוזית של נשות המקום והתקופה – מנקודת מבטם של גברים. למעשה, למרות שהסידור מכוון לאישה בלבד, ואזכורי הגבר בסידור מעטים, אי-אפשר להתעלם מנוכחותו. כאמור, נקודת המוצא של הסידור כולו הינה מחויבותו של הגבר לחנך את נשות משפחתו.

כפי שמקדים המחבר (במקור בעברית): "כל איש ישר' חייב להדריך בני ביתו לעבודת הא-ל ית' ולהזהירן ולפקוד דרכיהן תמיד שלא יבאו לידי חטא ועון". נמצאנו למדים, שבתפילת האישה יוצא הגבר ידי חובתו.

ההנחיות ההלכתיות שצורפו לסידור אמנם חושפות ניסיון 'לתרגם' את ההלכה הפסוקה לנשים – לעתים, אף תוך כדי עריכת שינוי במקור ההלכתי. לדוגמה, דברי הגמרא במסכת ברכות:

היה עומד בחוץ לארץ – יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם"; היה עומד בארץ ישראל – יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר: "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת"; היה עומד בירושלים – יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר: "והתפללו אל הבית הזה"; היה עומד בבית המקדש – יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר: "והתפללו אל המקום הזה"; היה עומד בבית קדשי הקדשים – יכוין את לבו כנגד בית הכפורת; היה עומד אחורי בית הכפורת – יראה עצמו כאילו לפני הכפורת (ל ע"א).

– מצטמצמים ב"סדר נשים" לדין:

ואם היא בחוץ לארץ תסב את פניה לארץ ישראל, ואם היא בארץ ישראל תסב את פניה לירושלים, ואם היא בירושלים תסבם לבית המקדש.

ההנחיה לאישה נפסקת בפנייה לבית המקדש, ולא בכדי. פנייה לקודש הקודשים או לבית הכפורת אינה שייכת לגביה – נשים לא היו נכנסות לתחומים אלו!

ברם, מטבע הדברים, נשים מעטות הבחינו בשינוי שנעשה למקור; רק ציבור הלומדים – הגברי – יוכלו להיות מודעים אליו ולהעריכו כדבעי. הנשים התבקשו רק לציית, כעיוורות.

לאמור, המרחב שנפתח לעולמה הדתי של האישה – ההבנה שאישה יהודייה זכאית לחיים רלגיוזיים משמעותיים ורלוונטיים – הוגדר והוקם על-ידי ה'ממסד' הגברי. ניתן מקום לנשים, אך רק אם תיאותנה לשחק על-פי הכללים שקבעו להן הגברים.

יש בכך משהו אלים, משהו מבעית – קביעת נורמות לאחר ללא התייצעות עמו, ללא התחשבות בשיקול דעתו. ולא זו בלבד. המרחב הרלגיוזי שהוענק לנשים משמש דווקא את חובתם ההלכתית של הגברים. הגבר מנצל את תפילת האישה לצרכיו האישיים. היש כוחניות גדולה מזו?

לא להכריח

כיצד ניתן, אם כן, להתגבר על חוסר השוויון? כיצד ניתן לבנות דתיות רלוונטית והולמת לכל 'אוכלוסיה' באשר היא? במתן אפשרות לכל קבוצה, כל תת-זרם, ייצור לעצמו מערכת אמונות ודעות, ערכים ומצוות, באופן שיבטא היטב את ייחודיותו – אך על חשבון אחדות הכלל? ביצירת ממסד דתי 'ממלכתי' מגוון, המכיל בתוכו היבטים מכל הזרמים?

דילמה זו שרירה וקיימת כיום – אם במישור הדתי, ואם בתחומים אחרים. ברור, אמנם, כי כל פתרון הלגיטימי אינו יכול להכיל בחובו כפייה או אלימות או ניצול. אין לחייב את הזולת לאמץ אורח חיים מסוים – לא 'לטובתו', ובוודאי שלא לטובתי.

העושה כן מזלזל בשיקול דעתו העצמאי של חברו, בהיותו נברא כייצור תבוני, בהיותו אדם – וכנגזרת מכך, מזלזל בבורא האדם.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
מאמר כופרני שמטיל דופי בציבור הסרוגים
ישי | 03-09-2012 17:07
כל הפוסל בחברו במומו פוסל.