הקפאת מתווה הכותל – עלבון לציונות
נשיא מכון שלום הרטמן בטור מיוחד לסרוגים: "סוגיית מתווה הכותל אינה מעניינה של יהדות התפוצות בלבד, אלא בראש ובראשונה מעניינה של מדינת ישראל, וב-2017 הושחתה אחדותה של ירושלים"
סערת מתווה ביטול הכותל. הרב דניאל הרטמן, נשיא מכון שלום הרטמן בטור מיוחד לסרוגים כועס על החלטת הממשלה שקורעת את העם היהודי.
השנה, תשעה באב הקדים לבוא.
ביוני 1967 הייתה ירושלים לבירה המאוחדת של העם היהודי בעולם כולו. בדיוק חמישים שנה אחר כך, השבוע, פגענו אנושות באיחוד ירושלים. בית המקדש חרָב בשל שנאת חינם, ואילו בשנת 2017 הוקרבה ירושלים המאוחדת על מזבח הפוליטיקה הקטנונית, בידי מנהיגים שלא נשאו באחריותם המקודשת ולא הגנו על עקרון היסוד לפיו ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי.
החלטת הממשלה להקפיא את מתווה הכותל היא, בעיני רבים, סטירת לחי בפניה של יהדות צפון אמריקה. במדיה החברתית רוחש פולמוס בשאלת זכותה של יהדות העולם להיות גורם משפיע על החברה והפוליטיקה בישראל. מבחינת ישראלים רבים, השאלה היא פשוטה: מדובר בהתנגשות אינטרסים, וזה ליגיטימי כשהממשלה העדיפה את האינטרס הישראלי על פני זה של יהדות העולם. מנגד, יש השמים את הדגש על תרומתה של יהדות העולם לחברה הישראלית: מאחר שהיא תורמת למאבק בתנועת החרם BDS, ו/או תומכת בישראל בתחום המדיני או הפיננסי, מחובת הישראלים להקצות לה מקום ליד הכותל.
אולם כבר מרגע שמתווה הכותל הוצג כפשרה מול קהילת היהדות המתקדמת בצפון ארה"ב, נפל הפור והתוצאה הייתה בלתי נמנעת. לבעלי זכות ההצבעה בממשלה ובכנסת תהיה תמיד יותר יכולת להפעיל לחץ פוליטי מאשר לאחרים. יתר על כן, הבעיות הביטחוניות המעסיקות תמיד את ישראל מספקות למנהיגיה רציונליזציה – אם לא הצדקה ערכית – מן המוכן: "אמנם, היינו רוצים להתחשב ברגשותיה של יהדות התפוצות, אבל היציבות הקואליציונית שמספקות המפלגות הדתיות היא שמאפשרת לישראל להתגונן בפני אויביה הקיומיים."
ב-2017 הושחתה אחדותה של ירושלים
סוגיית מתווה הכותל אינה מעניינה של יהדות התפוצות בלבד, אלא בראש ובראשונה מעניינה של מדינת ישראל, וב-2017 הושחתה אחדותה של ירושלים כי לא השכלנו להבין זאת. אחדות ירושלים ניזוקה כי האמַנּו שהצורך לשמר אותה ולהגן עליה הוא צבאי ולא ערכּי. ההיסטוריה, לצערנו, חוזרת על עצמה, ואנחנו חוזרים על אותה טעות שֶמפניה הזהירו אותנו החכמים לפני אלפיים שנה.
באמירה שירושלים חרבה בשל שנאת חינם, התכוונו ללמדנו שכוחנו טמון, כאז כן היום ובעתיד, באיכות החברה שאנחנו בונים וביחסים שבין אדם לחברו. מצער שהשנאה, הזלזול והיעדר הכבוד שלנו כלפי אחרים לעולם אינם נתפסים בעינינו כ"שנאת חינם". במחשבתנו תמיד נמצא להם סיבה וטעם. המסורת שלנו גורסת שמי שאינו מסוגל לראות מבעד לעננת ההצדקה העצמית, עלול להביא להרס מארג החברה היהודית.
ישראל זקוקה לרחבה שלישית בכותל כי כל סיבת קיומה היא היותה בית לאומי לעם היהודי – בה יכולים כל היהודים לחוש בבית. אנו זקוקים לרחבה שלישית בכותל כדי שיהודים המחויבים לשוויונות, דתיים, מסורתיים וחילוניים כאחד, יוכלו להתפלל ולחגוג לפי צו מצפונם. מקום שבו היהדות המתקדמת, הישראלית והצפון-אמריקאית גם יחד, יוכלו למצוא באמצעות ירושלים את החיבור הרוחני אל אלוהים ואל ישראל.
ישראל כביתו של העם היהודי אינה יכולה להוות מבצר המציע מפלט מסכּנה חיצונית בלבד. בית איננו בית כנסת, שבו כל הנוכחים תמימי דעים מבחינה דתית. בית מסוגל להכיל מִגוון ושונוּת, ואיש לא נדרש לעזוב אותו בגלל חילוקי דעות אידיאולוגיים. היחיד חש בו יחס של כבוד, והזהות האישית מטופחת בו וזוכה להתפתח ולתפוס את מקומה הראוי.
ירושלים והכותל אינם בית כנסת
בדומה לכך, עַם אינו זרם או מפלגה בלבד. הציונות ומדינת ישראל כמולדת העם היהודי, מחייבים מתן כבוד ומתן מקום ראוי לכל הקולות הנשמעים בציבור היהודי. בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו מעוגנים העקרונות הללו כתמצית הווייתינו כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אם למדנו משהו מאיחודה של ירושלים, שהשנה אנחנו חוגגים לו יובל, הרי שלמדנו שירושלים והכותל אינם בית כנסת ואף לא מורשת בלעדית לקבוצה אידיאולוגית כלשהי. ירושלים היא סמל המחבר את כל היהודים אל עברם, ואל עתידם. ירושלים, אם נתייחס אליה נכון, מהווה קטליזטור לאחדות יהודית ולזהותנו כעם.
לא. הקפאת מתווה הכותל איננה בעיקר עלבון ליהדות העולם. זהו עלבון לציונות, לחלומותיה ולשאיפותיה. זהו עלבון למחויבות המדינה להיות דמוקרטיה יהודית. זהו איום על עצם זהותה של מדינת ישראל, ועל עתידה.
עם היסטוריה כשלנו, מי כמונו יודע כמה נכונים דבריו של תומס ג'פרסון: "כל שנדרש כדי להקנות לרודנות אחיזת רגל הוא שתיקתם של אנשים בעלי מצפון." מי כמונו יודע ששתיקה על אפליה נגד מגזרים מסוימים תביא תמיד להיווצרות חברה המקבלת אפליה נגד כולם.
את היכולת להנציח שכול וכישלון כבר פיתחנו היטב. אנו מתאבלים בדבקות על ירושלים, העיר שחרבה לפני אלפיים שנה. כשליטים בה היום, השאלה הקריטית העומדת בפנינו היא: איזו ירושלים מאוחדת אנו שואפים לבנות. כשליטי העיר, זכינו בהזדמנות ללמוד מן העבר ולהתנהל טוב יותר. הגיע הזמן שננצל את ההזדמנות הזו.
==
הרב ד"ר דניאל הרטמן, נשיא מכון שלום הרטמן
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו