מאיי איי איי ל-AI: התשדירים הסרוגים ש"שברו את המסך" 

1. מפד"ל – מפלגה אחת, מגזר מאוחד

• מה הסיפור: המפד"ל (המפלגה הדתית לאומית) הייתה במשך שנים רבות הבית הפוליטי היחיד של הציבור הדתי לאומי. תשדירי תעמולת הבחירות מטעמה (שהפיק וביים במאי הפרסומות המוערך הסרוג יורם לוי ז"ל) שילבו ערכים, חלוציות, ודאגה למוסדות הדת, לעיתים קרובות עם אותו טון דידקטי וסמכותי של מורה לתנ"ך שמקריא מדף המסרים כמו מספר הספרים.
• דבר המבקר: תשדירי המפד"ל מביאים את כל הטוב שבמגזר הדתי לאומי בקליפ ערכי קצבי ומחושב בכל פריים שכולל כיפה ואת טובי בניה ובנותיה של הציונות הדתית(המגזר, לא המפלגה) מתפללים בבתי כנסת או בשטח ורוקדים עם ספרי תורה ודגלים בכותל. החל מהזמריר (ג'ינגל) הבלתי נשכח "אוהו אוהו אוהו אוהו איי איי איי איי" שהולחן ובוצע לא בעזרת AI והפך להמנון חתונות מגזרי משנות ה-80 והלאה, ועד המסרים הברורים "המפדל לימינך" כלומר מפלגה דתית-ימנית מוצהרת ו-"המפד"ל נותנים את הנשמה למדינה" שמשמעותו שממשלה בלי מפד"ל היא גוף ללא נפש יהודי עם כיפה סרוגה. חבל, שאחרי שנים רבות במפה הפוליטית המפלגה שנתנה את הנשמה למדינה נזקקה בעצמה להנשמה והפכה מ"מפד"ל" ל"מפז"ל". ויהי זכרו של השר זבולון המר ז"ל ברוך ומונצח בבתי ספר רבים ברחבי הארץ.

2. התחיה – ניסיון ראשון ליצור "מפד"ל חדשה"

• מה הסיפור: מפלגת "התחיה", שהוקמה ב-1979 על ידי אנשי ארץ ישראל השלמה ופורשי הליכוד והמפד"ל (בראשות פרופ' יובל נאמן וגאולה כהן הידועה גם כאמו של צחי הנגבי), הביאה קול בלתי מתפשר, חילוני-דתי משולב, שדגל בהתיישבות בלתי מתפשרת ובסירוב מוחלט לסגת מסיני ומיהודה ושומרון. לצערה היא גם ציינה את הסדק הראשון באחדות הציבור הדתי-לאומי שנמשך משנות השמונים עד ימינו.
• דבר המבקר: הקולות של גאולה כהן זועקים מתוך מסך הטלוויזיה באיפוק רב ובשליטה עצמית ממלכתית פטריוטיות וציונות בכל משפט שחושב מראש על ידי צוות יועצים אסטרטגיים או במציאות בקושי מניין של דוקטורים למדעי ההתנהגות ומתנחלים עם סנדלים.

3. הבית היהודי – "משהו חדש מתחיל"

• מה הסיפור: ההשתלטות של נפתלי בנט ואיילת שקד על הבית היהודי ב-2012 טרפה את הקלפים. הקמפיין שליווה את המהלך ניער את האבק מימי השליטה הבלתי מעורערת של הפועל המזרחי והמפד"ל שצנחה בסקרים עד שהחליפה מיתוג ושם. התשדיר השונה מאד מהעבר הציע מראה חדש, צעיר ו"מגניב"(מונח שהלך ונעלם כמו המפד"ל), והפך את המפלגה לכוח פוליטי דומיננטי המכוון את הפרסום בעיקר לקהלים חילוניים-מסורתיים.
• דבר המבקר: לאחר מאבק משפטי קצר עם הזמר דני רובס שלא אהב את השימוש של מפלגה מסוימת בשירו "משהו חדש מתחיל" המציא הבית היהודי שיר משלו באותו השם. השיר הזה נדבק למוח חזק יותר מכל הודעת וואטסאפ של ועד בית הכנסת.

4. הימין החדש – המפלגה ש"החביאה את הכיפה"

• מה הסיפור: למרות התקוות הרבות שתלו במפלגת "הבית היהודי" ונאומו היפה של אורי אורבך ז"ל על "היפיפייה הנרדמת" שהמפלגה תעיר מתרדמת פוליטית, "המשיח הסרוג התורן" בנט ושותפתו לדרך שקד עזבו את הבית היהודי, והקימו על חורבותיו את "הימין החדש" בניסיון להוכיח שפוליטיקה ימנית לא חייבת להיות מגזרית, ושדתיים וחילונים יכולים וגם צריכים לרוץ יחד לכנסת תחת אותו דגל ביטחוני ימני ציוני ורק בסוף דתי.
• דבר המבקר:: ניסיון נועז ויש שיאמרו מוגזם מדי להסיר את התווית המגזרית ולהעתיק את תוכן הסרטון מהליכוד בכל צילום וגם בג'ינגל המלווה. נדמה שחברי המפלגה ובעיקר בנט, שמקפיד להצטלם עם הכיפה בזווית שרואים רק מהחלל, נמנעו מלהבליט יותר מדי כיפות סרוגות מול המצלמות והעדיפו כובעי קסקט וכיפות "בר מצווה" מבד משי לבן שמגישים בחיוך לחילונים בבתי כנסת ושמחות כדי לא להדגיש את העובדה שמדובר במפלגה של שומרי מצוות ומסורת כי זה ימין חדש לגמרי. אשרי המאמין..

5. ימינה- התנועה שאבדה כיוון

• מה הסיפור: בעידן סבבי הבחירות האינסופיים של סוף העשור הקודם ותחילת הנוכחי, הוקמה "ימינה" כגוש שמטרתו לאחד זרמים בציונות הדתית ובימין, בניסיון לשמש לשון מאזניים ואלטרנטיבה שלטונית מבחינה חברתית וכלכלית בעיקר אחרי שנות הקורונה שפגעו בכלכלה ובחברה הישראלית כולה. הבעיה הגדולה החלה כשהמפלגה שיועדה להיות במהותה "תנועה" שלא נקשרת לאף מפלגה גדולה מראש אך עדיין מכוונת בשמה ימינה, שנתה כיוון בסיבוב פרסה קיצוני עם החלטת בנט לחבור ללפיד ולהקים ממשלה עם עבאס. הכי לא "ימינה" של פעם..
• דבר המבקר: הניסיון של בנט להצטייר כ-"מר כלכלה" בהוצאת הספרון "כך מנצחים מגפה" באה לידי ביטוי בסרטון הזה ששלף מהבוידעם את הזמר יזהר כהן שאחראי לשיר "אבניבי" בשפת הב' שזכה באירוויזיון בשנות ה-80, כדי להדגיש בחיוך את אות מפלגת ימינה, ולהוסיף ברצינות ש-"אם כל מי שנמאס לו מהממשלה המנותקת הזאת ישים ב' בקלפי אנחנו נקים פה ממשלה שאכפת לה". נשמע כמו טקסט שבנט משתמש בו גם היום כששם מפלגתו מתחיל באותה אות כמו שם משפחתו והוא מציב בחזית מישהו אחד בלבד: אותו.

6. "האיחוד הלאומי" – ההלם שאחרי ההתנתקות

• מה הסיפור: ניסיון נוסף להחיות את ימי הזוהר של המפד"ל במפלגה שכללה בשמה את השורש א.ח.ד ונחשבת לבית מאוחד של האגף התורני-לאומי והימני-רדיקלי במגזר שהוכה בהלם ביישום תכנית ההתנתקות של שרון , והריץ קמפיינים "כתומים" בראשות "כוכבים" סרוגים אותנטיים עם חולצות פלנל וסנדלים ובהם אורי אריאל, יעקב כץ (כצל'ה) והכוכב החדש בצלאל סמוטריץ', עם מסרים חזקים ומובהקים שהתמקדו בארץ ישראל השלמה, התיישבות וזהות יהודית.
• דבר המבקר: הסרטון הראשי נצבע בצבעים קודרים של שחור וכתום והודה לאדריכלי ההתנתקות ובהם גם בכירי הליכוד שבראשם ביבי נתניהו (לא בנימין כי הכינוי משדר זלזול וחוסר כבוד), ובסופו הבטחה שרק מפלגה אחת תבטיח שההתנקות לא תקרה שוב. אז נכון שברוך השם זה לא קרה שוב(עדיין), אבל מאז צצו הרבה מפלגות דומות והאיחוד הלאומי התפרק והתנתק סופית מהעבר.

7. זהות- מפלגת "הדתי שפרש מהליכוד"

• מה הסיפור: בדברי ימי הציבור הדתי לאומי שטרם נכתבו רשמית משה פייגלין תמיד נחשב עוף נדיר. בתחילת דרכו הוא נתפס כגימיק כשהקים את תנועת "זו ארצנו" שבשיא תפארתה עשתה ניסיון לשכנע את כל בתי האב בישראל לכבות את החשמל בו זמנית כדי להעביר מסר שהממשלה הולכת בחושך להסכמי אוסלו. בהמשך פרש פייגלין מהליכוד בשל הובלת קו נצי מדי לטעמו, והקים את מפלגת "זהות" שלא עברה את אחוז החסימה. במערכת הבחירות הנוכחית הוא עושה קאמבק מפואר בחיבור עם "עצמה יהודית" של סמוטריץ' ומופיע על אוטובוסים עם הסיסמה הלוחמנית: "הבא להורגך השכם להורגו". הנה דתי לאומי שהולך עם הזהות שלו עד הסוף.
• דבר המבקר: בסרטון בגובה העיניים בשיטת "המפלגה זה אני" פייגלין נוגע בסוגיות הכלל ישראליות של יוקר המחיה והחיכוך הקבוע בין דת ומדינה והיעדר תכניות מדיניות וחברתיות ומגלה שלמפלגתו יש תכניות מפורטות לצמצום שליטת המדינה בחיי אזרחיה ולביטול חוקים מיותרים, וגם מכריז במוצהר על תמיכתו בהפרדת הדת מהמדינה, ועל הבטחתו לומר לבוחר רק את האמת כל הזמן. עוף נדיר כבר אמרנו?

8. הציונות הדתית – "איפה בצלאל?"

• מה הסיפור: המפלגה העצמאית של בצלאל סמוטריץ' שאמצה לעצמה באומץ ובתעוזה את שמו הרשמי של המגזר כמייצגת הבלעדית שלו, הובילה קמפיינים מתוחכמים, אינטנסיביים ועמוסי מסרים ישירים לפנים שמתחת לכיפה ששילבו דאגה לערכי התורה, המשילות וההתיישבות ברוח צעירה וחדשנית. המסר החזק והראשוני שקרא לציבור הדתי "אייכה?" ממש כמו מה ששמע אדם הראשון בגן עדן הביעה תקווה לחידוש כוחה של הציונות הדתית בכנסת לפני שהמציאות בשטח השתנתה לבלי הכר ודף המסרים שונה בהתאם.
• דבר המבקר: שינוי מגמה משמעותי ביותר לתשדיר המשלב שחקנים על רקע אמיתי וקריינות בגוף ראשון שמציבה את יו"ר המפלגה בחזית ומביאה דרכו את סיפורה ומצבה המדאיג של הציונות הדתית, ולא רק בסקרים אלא גם בשטחים שחלק מהפוליטיקאים לא מגיעים אליהם.

9. עוצמה יהודית – "מי בעל הבית?"

• מה בסיפור: הממלכה הפוליטית הפרטית של איתמר בן גביר הביאה אל קמפיינים הבחירות סגנון דרמטי, ישיר ותקיף במיוחד, כשהיא שמה את הדגש על ביטחון אישי, משילות ו"בעלי הבית". "עוצמה יהודית" בראשות בן-גביר בחרה לבדל עצמה מהמסרים הדתיים לאומיים הקלאסיים של "הציונות הדתית" ולהציג קו לוחמני בלתי מתפשר שהדגים לכולם כבר מראשית דרכה לאן מכוון היושב ראש שחפץ להגדיר עצמו "מר ביטחון לאומי" ולעשות סדר כמו שרק הוא יודע.
• דבר המבקר: הסרטון הכי לא בנאלי בתעמולת הבחירות שנעשה בחשיבה קולנועית מקורית וקריצה בסוף. אולי הסגנון הזה בתוספת AI עוד נותן תקווה להמשך שידורי התעמולה באופן שגם יעניין את הציבור בדרך כלשהי וגם יאפשר לבן-גביר לגלות יצירתיות כל פעם מחדש.

10. נעם – שאלות קיומיות גדולות באריזה קטנה

• מה הסיפור: מפלגת "נעם", בראשות ח"כ אבי מעוז, שמה במרכז את המאבק על הזהות היהודית של המדינה, החינוך והמסורת הציבורית, תוך שימוש בסלוגנים בולטים ונוקבים על שמירת הצביון היהודי במרחב הציבורי.
• דבר המבקר: הסרטונים של נעם תמיד הצליחו להעלות שאלות פילוסופיות עמוקות כמו מה זה אומר "להיות יהודי", מיד אחרי שראית פרסומת של מותג חטיפים. אולי בגלל זה אבי מעוז חולם להיות שר החינוך ולגרום לאנשים לצרוך תנ"ך על הבוקר כמו קורנפלקס.