דעות

אהרון דב הלפרין, עיתונאי חב"דניק ידוע, שואל מדוע לא נשמעה זעקת החרדים בפינוי הקברים בגוש קטיף: "האם בגלל שמחאה גדולה בפינוי הקברים מגוש-קטיף, היתה עלולה, ח"ו, להתפרש כמין הזדהות עם ה'כתומים'?" או שמא לא הייתה צומחת התועלת כמו במאבק באשקלון – הזרמה אדירה של ירוקים?

"קשה להבין איך ציבור כה נאור וחכם חי בדיסוננס הזה של קבלת פסק כל כך תמוה על חשבון עקרונות שהיו במשך שנים נר לרגליו", דינה ספראי מארגון "קולך" תוהה מה חושבות נשות אלון מורה על הרב לבנון "שבהינף קולמוס מפקיע מהן את הסמכות ברצותן להשפיע בקהילה".

כל פעם שיש דמות של אדם דתי על המסך, כולנו רצים לראות כדי לומר 'זה ממש לא בסדר איך שהוא הוצג, זה ממש לא אמיתי'. ככה אמרנו ב"מדורת השבט" וב"ההסדר" וככה אמרנו שוב ב"סרוגים". מתי נבין לא כל אזכור שלנו על המסך מחייב להיות מייצג? (דעה)

"האם את לובשת מכנסיים?", "האם תשימי כיסוי ראש?", "מה יהיה אורך כיסוי הראש? – עם שערות בחוץ או בלי?". אבוי לנו, שזו הדרך להגדיר אדם דתי. לקחת את כל תקוותיו, רעיונותיו ובמיוחד את מערכת היחסים שלו עם ה' ולשים בקופסה קטנה עם חותמת (רבנות או בד"ץ?).

"נדמה לי שהשאלה הנפוצה ביותר בכלי התקשורת השונים של החברה החרדית, היא: "מדוע כל כך שונאים אותנו?", שמואל שטח, מנכ"ל נאמני תורה ועבודה סובר כי הסיבה לזעם על החרדים שמתגלה בפרשיות האחרונות נובע בגלל חוסר רצונם של החרדים לתרום. "יתנו – יקבלו"

"לא נכחיש שביטול ההסדר הוא חילול ה', ושהיעדר הגיבוי מצד נושאי דגל התורה – צורב ומאכזב. אבל גם משהו נולד במשבר הזה. אלו תלמידי הר ברכה שמתגברים על לחצי הפקידונים הפחדנים", הרב יגאל ללום מרבני ישיבת הר ברכה מביט בתלמידיו בגאווה.

עם כל הכבוד והחשיבות שיש לקברים, איך אפשר למדוד זאת לעומת אנשים חיים, לעומת הקמת חדר מיון- שתפקידו הוא לסייע, לטפל ולהציל פגועים וחולים? נועה בוכהולץ מבקשת להחזיר את דרך הארץ לקדמת הבמה.

"מצד אחד, זו סדרה טובה, מקורית. אני רואה אותה כמחוללת של תופעה תרבותית ברמה היסטורית. מן הצד השני, משהו חסר. והחסרון הזה הורגש אף יותר במהלך העונה השניה", דינה גולדמן, צופה קבועה של הסדרה "סרוגים", מסכמת עונה.

"כאשר בוחרים לדון פעם אחר פעם בתוכניות שונות על 'מה עדיף' ירושלים או תל אביב? אני נחרדת! וכי מה הקשר? אין אנו בוחרים עיר בירה לפי מה עדיף, מה אני אוהב יותר", נעה בוכהולץ רוצה שירושלים תחזור להיות מה שהייתה עיר הבירה של העם היהודי ולא זירת התגוששות בין דתיים לחילונים

דוקא הידיעה כי שום דבר לא מובטח לנו ממריצה אותנו לתרום למדינה, להתגייס לצבא ולדאוג לצביונה היהודי של המדינה כדי שזו אכן תוביל בסופו של דבר לגאולה השלמה. כדי שתקוותנו תתממש. מורדי מילר מבקר את יחסו של הרב רוזן לרב חיים נבון, וקורא לא להוציא מחוץ לגדר את אלו הסוברים כי מדינת ישראל איננה בהכרח אתחלתא דגאולה.

"אבד הכלח על הטענה לפיה מערכת הממ"ד לא מספקת להורים את דרישותיהם. אם יש להורים דרישות, בקשות וצרכים – יציפו נא אותם מול בית הספר, בשיתוף פעולה וברצון טוב, ויעצבו מחדש את מערכת החינוך", הרב צחי הרשקוביץ בטוח שיש עתיד גדול לחמ"ד.

ד"ר איילה בלוך, יו"ר ועד ההורים בבית ספר ממלכתי-דתי, מרגישה שהציונות הדתית קצת שכחה את משמעות המושגים "כלל ישראל" ו"ערבות הדדית". אחרת, קשה יהיה להסביר למה הסרוגים נוטשים את החינוך הממלכתי דתי לטובת מוסדות פרטיים אלטיסטיים. (דעה)

מדוע רווחת ההנחה בקרב חובשי הכיפות הסרוגות כי הם מהווים את עמוד השדרה של מערך המילואים? לרגל יום המילואים שנחת עלינו פתאום, כותב אלי ברק, שחזר ללא מזמן משלושה שבועות של שמירות, מטווחים והרבה קפה בוץ, תוהה מדוע אנחנו תופסים מעצמנו כאילו צה"ל זה אנחנו.

יש בתורה מצווה אחת שאנחנו לא מרבים להשתמש בה. זאת המצווה הידועה "ואהבת לרעך כמוך". הגרסה החרדית של ההורים האשכנזים בבית הספר בעמנואל מצאה פלפול מעניין לגבי הפסוק הזה. ואהבת לרעך? – רק אם הוא בדיוק כמוך. אבל אם הוא קצת שונה – לא בבית ספרנו. אורבך מעוצבן.

שירו החדש של עמיר בניון מבטא ביקורת על זרם שמאלני ספציפי אך משום מה, עיתונאים ואנשי תקשורת מתעקשים להרחיב את מעגל הסכסוך ולהציג את בניון כקיצוני ומסית עם נטיות אנטי-שמאלניות מובהקות. למה? כי הכי קל להתסיס, בפרט כשזה גם מתיישב עם דעותיהם הפרטיות.

אחרי הפולמוס בין הרב רוזן לארגוני ההומואים הדתיים אנו מביאים את דעתו הארוכה של הרב אמנון בזק על הנושא. "כל עוד אין לנו סנהדרין שיפסוק שפסוק מפורש בתורה "צריך להיות מובן באופן אחר", הרי שלא ניתן יהיה לסטות מן התורה ימין ושמאל"

אלי ברק שמע את דברי מנהל עירוני א' בתל אביב, רם כהן, כי הוא מתכוון לקחת את תלמידיו לסייר עם נשות מחסום ווטש במחסומים ויש לו הצעה חינוכית נוספת: סיורים בעקבות התנ"ך ברחבי יו"ש. כך אולי נבין, אומר ברק, איך נחתנו לארץ הזאת מה הקשר שלנו אליה.

דינה גולדמן נושמת לרווחה. היא יודעת שגם אם המצב יהיה ממש קשה ויהיו מלא עלוקות מסביב, כאילו – חרדים כאלה, סופר הירו, כלומר, גבי גזית יהיה באיזור ויציל את המצב. כי גבי גזית הוא גיבור, הוא לא מפחד לומר את האמת, הוא לא חושש מאדוני הארץ – החרדים….

למה אני לא יכולה לשבת ליד בעלי? מרים דלה טורה לא רוצה לחיות במדינה שמכריחים אותה לשבת במקומות מיוחדים, לא מאחורה ולא מקדימה. היא רוצה לבחור איפה לשבת ושאף אחד לא יקבע בשבילה. נקודה