דעות

כיוון שסוגיית הגיור, שהייתה ועודנה סוגיה ששייכת לבתי המדרש ולתלמידי החכמים, עולה ונידונה ברשת, וכיוון שיש מי שמנסה להפוך אותה לעניין שתלוי ברייטינג ובדעת קהל, ראיתי לנכון להאיר כמה נקודות שנשכחות בדיון התקשורתי סביבה

האם לטובת החינוך הדתי כדאי שר חינוך מהבית היהודי? -תלוי. העיקרון הוא פשוט: האם אתה מקדם דרך אידאולגית ואז ניתן לחלוק על דרכך או שמא אתה עסוק בלקדם את עצמך או את הקרוב אליך מבלי לראות סנטימטר קדימה

במה תלויה ההצלחה במלחמה הנוכחית? בכוחות צה"ל? בהנהגה המדינית? בעשיית תשובה לפחות ביחס לאמונה שארץ ישראל היא שלנו? והתשובה היא שזו מלחמה משולבת ויש להשתמש בכל האמצעים: רוחניים, לאומיים, צבאיים. והם קשורים: מתוך גבורה רוחנית, יש גבורה לאומית וגבורה צבאית

הרב ישראל רוזן מצטט מספרו של הרב מנחם כשר, על כך שבזמן הגאולה וקיבוץ הגלויות ראוי להחזיר את מנהג שתיית הכוס החמישית שהיא כנגד "והבאתי"

יש לומר בגלוי – הבית היהודי לא תרמה איברים, נכנסה מתחת לאלונקה או קפצה על הרימון בשביל הליכוד. זה היה נחמד כתגובה ראשונית למפלה, אבל כשזה נהיה קו רשמי מתמשך – זה כבר מעצבן ויוצר רושם של פאניקה וריקנות

כשהתעוררה סכנה לממשלת שמאל נזעקו כל הדתיים הלאומיים לכיכר רבין; כשעלה חשש לגיוס לומדי התורה התאספו המוני חרדים לקרוע את השמיים; מישהו כאן באמת חושב שהרצוג או לפיד גרועים יותר מהמוח החולני של אחמדיניג'אד או רווחאני?!

לקראת תרגול קרבן פסח שייערך מחר בירושלים, שואל יהודה אמיר 10 קושיות כשהעיקריות שבהן היא למה עד היום לא שמענו על אף רב שעשה תרגול שכזה

הרתעה היא יסוד פילוסופי משפטי בספר מורה נבוכים. אי אפשר להציב שוטר בכל מקום, לכן יש צורך בהרתעה: מי שיעיז להרע, יבוא על עונשו בצורה כזאת שלא יחלום לחזור על איוולתו. גם זה נקרא שלום. אמנם אין זה האידיאל העליון של השלום, אבל בפועל במציאות, יהיה שלום

זה היה ניצחון הכלים על האור. במקום מפלגה נקייה וערכית קיבלנו מפלגה לוחמת ועיקשת. לא עיניים טובות, אלא לשון חדה ונוקבת. במקום לקרב רחוקים, הרחקנו 'שמאלנים'

מעתה חובתנו לחזור לימי האחדות, נעביר פס על מה שהיה. נזכר באחדות ששררה בעם לכל מפלגותיו בדאגה לשלושת החטופים הי"ד. נחזור לימי האחדות כשהיינו כ"צוק איתן" נגד אויבינו

היו בינינו חילוקי דיעות, ומן הסתם גם יהיו, ואני מאד מקווה שהתורה תהיה יותר במרכז בבית של כולנו, בלי להתנצל. אבל אני יודע שאתה שליח מיוחד שהקב"ה שלח לדור שלנו, לחבר, לאחד, לשים את האמת על המפה ולא בשוליים. אל הנער הזה התפללנו

המפלגה נולדה על ברכי ה'אנטי' האישי: אין אמירה חיובית, אין נכונות להעמיד שליח ציבור, אין זיק נשיאה בעול; יש בדלנות והתנשאות סתגרנית הנתלית בהישענות של דופי על תורת הרב קוק

ד"ר ניצה דורי עדיין מזועזעת מהדברים שהטיח יאיר גרבוז נגד 'קומץ מנשקי הקמעות' ואומרת כי עדיין נותר קומץ המבטא תרבות ירודה ורדודה כמו בכל חברה בעולם. אך הקומץ הרדוד הזה הוא לאו דווקא ממוצא מזרחי

לא רק שהערבים משקרים לנו אלא שהם משקרים לעצמם, ומרוב שקרים הם מתחילים להאמין בעצמם. מעולם לא הכריז הקוראן שארץ ישראל אינה שלנו אלא של הערבים. אדרבה שלוש פעמים מוחמד מדגיש שארץ ישראל שייכת לנו

הרב אבי קדיש, חבר הנהלת נאמני תו"ע כותב כי למרות הסלידה מאנשי 'יחד', הצלחה שלה הייתה סוללת את הדרך לפיצול פוליטי הוגן, מכובד ובריא בין הציונות הדתית לבין החרד"ליות המתבדלת

מפלגת יחד קמה על רקע אכזבה מהפער בין החשיבות שבנט ייחס לנושאים המדיניים מול הנושאים התורניים. הביקורת הזו חשובה, הדיון שהתנהל בעקבותיה נחוץ, כמו גם התובנה של בנט לא לדהור מהר מדי, ואילולי לא קמה יחד אלא בשביל כך, דיינו

המפסידים בבחירות 2015 הם כולנו. לא, לא המפלגה שדווקא זכתה בהצלחה אלקטורלית לא רעה, כולנו- כל העם היושב בציון. הטינה, האיבה, השנאה והמשטמה שהלעיטו אותנו במהלך חודשי הקמפיין

יש לנו נטייה לשכוח את ריבונו של עולם, שניכר שעבד שעות נוספות במערכה זו. מעל ומעבר לתחושות מסוימות של אכזבה, היה כאן פלא אלוקי. ריבונו של עולם מוליך את הדברים למעלה למעלה ממה שאנו רואים ומתכננים

אז מי אשם בכשלון של הבית היהודי ומפלגת יחד? אנשי ישיבות הקו או הלייטים? הרב איתי אליצור בטור סיכום לבחירות שמבקש: "אולי תפסיקו כבר לאכול זה את זה?"

כשראש ישיבה חשוב הקים לפני קרוב לשלושים שנה מפלגת שמאל דתית, זה היה לגיטימי בעיני רבים. אך כשיש מי שאינם מוצאים את מקומם במפלגת הציונות-הדתית המודרנית, הם מואשמים בפלגנות בלתי לגיטימית