הרב יעקב פילבר

בשעת המבחן כל אחד נפרד מחברו ודאג רק לעצמו. מנהיגות החושבת רק על עצמה אין לה נאמנות אפילו לשותפים שלה וכמובן שהיא מזלזלת בשאר החובות המוטלות עליה

ספירת־העומר מתחילה בהבאה קרבן העומר הבא מן השעורים שהוא מאכל בהמה, המסמל את הצד הארצי, ומסתיימת בחג השבועות, בו מביאים את קרבן שתי הלחם, הבא מן החטים שהם מאכל אדם

במקורות נוספים אנו מודעים שהגאולה תתגלה לעם ישראל בשלבים, מפורסמת דרשתם של חז"ל המדמה את הגאולה ל"אילת השחר" הזורחת בתחילה קמעה קמעה וכל שהיא הולכת היא הולכת ומאירה

מעמד הר סיני והקמת המשכן, הם בבחינת "מי יעלה בהר ה'", שהאדם מתעורר לעשותם אפילו בהתנדבות. ואילו העבודות הקבועות שבמשכן, שהן תמידיות ושגרתיות הן בבחינת "מי יקום במקום קדשו", שבהן אי אפשר לסמוך על ההתנדבות

"נפש כי תחטא" היא הכותרת הפותחת את רשימת החוטאים שבסוף פרשתנו, ולכאורה הפתיחה הזו היא כוללת כבר את כל החוטאים, ואם כך מה ראתה התורה אחר זאת להמשיך ולפרט חוטאים מסוימים?

על פניו נראה כאילו ההלכה הטילה מגבלות על תפקודה של האשה, אבל האמת היא שאדרבא במקרים רבים לא זו בלבד שאין ההלכה מקפחת את האשה אלא ההיפך, היא נותנת לאשה מרחב וחופש בחירה רחב יותר מאשר לגבר

הצורך לעבודת ה' שאינה מסתפקת בעשיה טכנית של מעשים חיצוניים בלבד, אלא יש לשלב עמה גם את כוונת הלב, מוצאים אנו גם בעשיית המשכן

אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל, וכל מה שמגדיל אהבתו לישראל הקב"ה מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמתיים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו

כששלחה אסתר לחכמים ובקשה מהם: "כתבוני לדורות", השיבו לה חכמים: "קנאה אתְּ מעוררת עלינו לבין האומות". אז מדוע בסוף הם כן הסכימו להכניס את מגילת אסתר לכתבי הקודש?

במקומות רבים בכתביו מדגיש הראי"ה שלא לפסול אנשים שהעולם הדתי שלהם אינו נראה לנו בשלמות, אמנם במקדש עלינו להקפיד שהדברים יעשו בשלמות כמו בהדלקת הנרות במנורה

עוד קודם בנין המשכן יש להסדיר את כללי המשפט, לשפר את יחסי האדם לחברו, לתקן את העוולות החברתיות, והממון שממנו יבנה המשכן יהיה כולו מן המותר ולא מן האסור

בפני האדם ישנן שתי אפשרויות איך לסגור את הפער, האחת להתעלם מהגורמים שהביאו למצוי השלילי ולהוציאו מחוץ לחוק, בתקווה שמהלך זה יביא לביטולו. ויש דרך אחרת והיא להתיר ל"מצוי" לבא בקהל אך תוך הגבלתו בחובות השומרות על צלם האדם וזכויותיו

אבותינו לא חיו בעולם סגור, הם נפגשו עם אומות העולם, ולפי המסופר בתורה ובדברי חז"ל, על פי רוב היו התוצאות של המפגשים הללו שליליים ועוינים, מלווים סכנה ואיבה. יוצא מן הכלל היה יתרו חותן משה

המלחמה המתנהלת בדרך הטבע מתנהלת על ידי כוח צבאי, אבל במלחמות ישראל אין להסתפק בכושר הגופני וההכשרה הצבאית של החיילים בלבד, כפי שאנו רואים במלחמת עמלק

גם כיום בתקופתנו אנו שומעים, אפילו אצל רבים מהמאמינים שתקופתנו היא 'אתחלתא דגאולה', וגם הם כמו משה מתלוננים מפעם לפעם על הרעת המצב, ומסיקים מכך מסקנות לגבי תקופתנו האם היא עדיין אתחלתא דגאולה? מפני שאינם מביאים בחשבון שעלולה להיות גם נסיגה במהלך הגאולה

את חשיבותם של הבנים רואים אנו לא רק בהיות ישראל במצרים בחשכת הגלות וצרות השעבוד, אלא חשיבותם קיימת גם בימים שלאחר היציאה ממצרים, ובעיקר לאחר כניסתם לארץ ישראל

משום אהבתו לישראל הנהיג אותם במידת הדין, כדי שהחברה היהודית תתנהג בצדק. אבל חברה שמנהיגים אותה רק במידת הדין עלולה להיחרב

אבל טעות גדולה טעה פרעה, לא זו בלבד שאין הנשים משתפות עמו פעולה, אלא שלמעשה כל עמידתם של ישראל וגאולתם ממצרים לא היתה מתקיימת אלמלי חלקן של הנשים

הפעולה השניה של יעקב להבטחת קיומו של העם היהודי היתה ביסוס שלמות המשפחה היהודית, ביודעו כי המשפחה היהודית היא הערובה הבטוחה להמשך קיומו של עם ישראל

הבכור והנבחר לא תמיד הולכים שלובים כאחד במקרא, ופעמים רבות ההיפך הוא הנכון, רבים המקרים בהם דווקא הצעיר הוא שנבחר להיות הבן הממשיך בעוד הבכור נדחה