דבר תורה

ספר ויקרא, העוסק בקרבנות, איננו פותח בקרבנות חטאת או אשם, שמטרתם לכפר על חטאיו של היהודי. ספר ויקרא מתחיל בראש ובראשונה בקרבנות תודה. היחס הראשוני צריך להיות יחס של הודאה. אנו לא נותנים לקב"ה קרבן, כדי לקבל ממנו בחזרה, אלא אנו מקבלים ממנו כדי לתת.

התורה מקדימה את איסור השבת, לפני בניית המשכן, כדי להגיד ששלבי הכנת הקודש, הם עדיין לא הקודש עצמו. אל יחשוב אדם, שאם הוא פועל למען הקודש, שהוא כבר הגיע למדרגת השיא של הקודש. יש להפריד בין שלב הבנייה לבין השלב השלם, שבו הקודש כבר מופיע בעולם.

כשאנו מתבוננים בדברי התורה וכמו שפירשו אותם חז"ל אנו רואים שהתורה הציבה את המלאכה לא כדבר של בדיעבד אלא כמשימה של לכתחילה. קדושתה של העדה היא לא בלימוד התורה בלבד אלא בשילוב לימוד התורה ועבודת ה' שלהם עם המלאכה.

בפעם הראשונה שניתנו הלוחות, הם ניתנו בגילוי שכינה, בקולות וברקים ובפומביות מוחצנת. בפעם השנייה הם כבר ניתנו למשה לבדו. בעקבות פירושו של הרי"ד סולובייצ'יק על הפרשה.

כלל גדול הורה הקב"ה למשה רבנו כיצד על מנהיג ישראלי לנהוג: כשיש חרון אף אפילו משמים על עם ישראל, אל לו למנהיג לעמוד לצד המחייבים ומקטרגים על ישראל, אפילו יהיה זה הקב"ה בכבודו ובעצמו, אלא חייב הוא לעמוד לצד ישראל וללמד עליהם זכות, כי זהו רצונו של מקום ב"ה.

אם הארון אכן מסמל את התורה שיש לה נגישות לכולם, וכל אחד יכול לטלה? מדוע שמו אותו במקום שלאף אחד כמעט אין גישה אליו?

במבט ראשון נראה כאילו אין סדר למצוות הכתובות בפרשת משפטים, ושומדובר ברשימה מבולבלת של נושאים בעלי כותרת אחת: איך לא להזיק לאדם אחר. אלא שמבט מעמיק יותר בדינים המופיעים בפרשה מגלה לנו את הסדר הנכון אותו מכתיבה התורה ויש עבירות שהן חמורות יותר מרצח.

פעמיים הדגישה התורה את החובה לעזור למי שנמצא במצוקה ולהשתתף עמו בהצלת רכושו. יסוד חשוב של חסד כרוך בפסוקים אלו, ואדם נמצא למד שלא רק לאחיו הוא מצווה לעזור אלא גם לשונאו .

פרשת משפטים פורשת בפנינו את הדרישה החשובה ביותר לאחר מתן תורה – הקמת חברה מוסרית וצודקת, חברה אשר לא תאפשר לעיוותם מוסריים להתקיים במסגרת החוק היבש.

גם מערכת משפטית המכילה את החוקים והדינים המושלמים ביותר, אינה עדיין הערובה הבטוחה להשלטת חיי הצדק בפועל בחיים, כי נוסף לחוקים ופסקי הדין ישנם מרכיבים נוספים שהם חיוניים להבטחה שהמשפט יהיה לא רק אמיתי וצודק אלא גם נכון ומועיל.

ליתרו חותנו של משה ולאברהם אבינו, לכאורה לשניהם היה מסלול חיים דומה, שניהם נולדו בסביבה אלילית ושניהם הכירו לבסוף את בורא העולם. למה אנחנו מעדיפים את אברהם על פני יתרו?

אחרי שיוסף כבר יוצא מבית הסוהר והופך למשנה למלך מצרים למה הוא לא שולח אות חיים לאביו? הרב יעקב פילבר מסביר מה רצה יוסף להשיג בהתנכרותו לאחיו?

אחרי המהפכה שחולל אברהם בעולם, מגיע יצחק ותפקידו הוא להמשיך את הדרך של אביו. הרב יעקב פילבר עומד על תפקידם הקשה של בני המהפכנים שמצד אחד צריכים להיות נאמנים לערכי דור המייסדים, אבל יחד עם זאת עליהם להמשיך בשגרה השוחקת הפוגעת ביכולת להתמיד.