פרשת שבוע

הגיע הזמן שכולנו נדייק מהו היעד שמנחה אותנו, לאן אנחנו צריכים לשאוף ומה באנו לתת ולהוסיף לעם ישראל, חינוך למתמטיקה גם שר חינוך חילוני יכול לתת, חינוך לכלכלה לפי התורה עוד לא מצאנו שר חינוך שיכול לתת…

גם כשיש רגעים מלאי אמונה ושירה פנימית הנובעת מהלב, צריך לעמול קשה, שההתרגשות לא תפוג בחיי היומיום. צריך להתחנך ולקחת את הרגעים הגדולים למציאות החיים

מי שמודע לחלק ה'אזובי' שקיים בו, יכול להתאגד עם הזולת. יודע הוא את חסרונו, ומתוך כך יוכל למצוא מסילות נכונות ללב האחר ולבנות איתו ביחד את חייו

והקשחת לב דומה הייתה בתקופתנו אצל חוסיין מלך ירדן במלחמת ששת הימים, או הקשחת לב הרודן הסורי לבקש את מימי הכנרת, או את לב הפלשתינאי שלמרות שהוצע לו כמעט הכל הוא מתעקש לבקש את "זכות השיבה"

פרשת השבוע פותחת בהסברו של הקב"ה אל משה בעניין זה: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי הוי"ה. מהו המסר שאנו נדרשים להבין? מהי אותה "ידיעת הוי"ה" עליה מדובר?

הפסוק "וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" מופיע אחרי פרק ב כדי ללמדנו שהגאולה של עם ישראל תלויה בעשייה שלנו – בהתגלותו של משה רבנו, במעשיו ובחוש הצדק והמוסר שלו. רק אז, עם האנחה והזעקה של עם ישראל, הקב"ה שומע ומתחילה גאולתנו

אפרים ומנשה גדלים במצרים, במקום זר ומנוכר, שאין בו בית חינוך כמשפחה ואין דמויות לחיקוי. ועם זאת, יוסף מוכיח שזה אפשרי – בכל מקום אפשר לחנך לתורה ולמצוות

רגע לפני תחילת חומש שמות, זו ההזדמנות שלכם להצטרף למשחק השבת: משחקים לכל פרשת שבוע לילדים. כל פרשה ופרשה עם משחק שונה, מאתגר ומשעשע. אל תגידו שלא הזהרנו מהתמכרות

איש התקשורת ידידיה מאיר בדקה על פרשת ויחי שואל למה זכו מנשה ואפרים, שבמשך אלפי שנים עם ישראל כולו מברך את בניו "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה". צפו

עשרה בטבת. הנביא יחזקאל מתבקש על ידי הקב"ה לקחת סיר בשר ולהעביר תחתיו אש, עד שהגחלים ישרפו את הבשר. איך זה קשור לעשרה בטבת ולאלה האומרים "לי זה לא יקרה"? צפו

יעקב , שלא מחויב במצוות כיבוד בן. מתייחד עם הקב"ה ואומר קריאת שמע. ואולי, לא "מבזבז" את הרגע אפילו לא לבנו, אלא מביע תודה, התרגשות ואמונה גדולה, להקב"ה ברגע נשגב זה

צפו: בחמש דקות מסכם אלי תורג'מן את המבט הנכון על ניסים שקורים בדרך הטבע. על גבורה מתוך תמימות. ובעיקר על גבורת החשמונאים מתוך תמימות פך שמן קטן וטהור. הרעיון מבוסס על הסבר המהר״ל לחנוכה

ברגעים קשים כאלה, כשאחיו מקנאים בו ומבקשים להמיתו! הוא שר לה' על הנפלאות והטוב "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים"…"אלוקים חשבה לטובה". "וינשק לכל אחיו ויבך עליהם…" זה יוסף החולם, הסולח, המוחל, האוהב, הרואה למרחוק והמאמין ששם השם שגור על פיו ובנשמתו בכול מסכת חייו

לאה ודינה מבטאות את הכוח לצאת ולפעול גם מחוץ לתחומי הקדושה, להחזיר למוטב ולהשיב בתשובה. ומכאן הוראה לנשי ישראל: אף-על-פי ש"כל כבודה בת-מלך פנימה", הרי אותן נשים שהקב"ה חנן אותן בתכונות מיוחדות להשפיע גם בחוץ – עליהן לנצל תכונה זו לשם שמים, לקרב את הלבבות לעבודת ה' ולהחזיר את בנות-ישראל הנמצאות ב'חוץ' – למוטב

מנהיג גדול יודע שאין פרטים קטנים ובלתי חשובים. כל שיחה עם תלמיד בבית החינוך, כל ביקור בית, כל חיזוק של מי שזקוק לכך, כל הארת פנים של המנהל וכל חיבוק של הגננת לילדה בכניסתה לגן הילדים – הם הם הדברים הגדולים

פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח היא הפרשה השמינית של ספר בראשית, ושמה לקוח מהמילה הראשונה בפרשה: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם" (פרק ל"ב, פסוק ד'). הפרשה מתחילה בפרק ל"ב, פסוק ד' ומסתיימת בפרק ל"ו, פסוק מ"ג.

איש התקשורת ידידיה מאיר בדקה על פרשת וישלח מוכיח כי בניגוד לשיר שכל אחד מאיתנו יודע לדקלם, מי שמאמין דווקא כן צריך לפחד. אבל ממה? צפו

איך צעירים שהבית, מוסדות החינוך, חברת הילדים וכל שאר המרכיבים החינוכיים שלהם עמדו על הגובה, ואעפ"כ התוצאה הסופית היא כשל חינוכי?

רבה של העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית, הרב שמואל אליהו, במסר יומי: למה יעקב צריך להגיע לבית לבן שהיה יותר גרוע מפרעה?. צפו

כיצד חיים במציאות שדורשת לפעמים לשקר, למשל כ"שמותר לשנות מפני השלום", תוך רצון לחיות באמת, "לעבדך באמת" ללא זיוף , עם קשר עמוק בין המעשים ללבבות, להתחנך לאמת מוחלטת?