זו תקופה אפלה בתולדות המדינה. והאמת שנמאס לי ליישר קו.

בתחילת המלחמה עוד קיוויתי שמשהו הפעם יהיה שונה. שהמראות הזוועתיים של ילדים ונשים שנפגעו נאנסו ונרצחו, והמספרים הלא נתפסים יזעזעו פה את המערכות, ונצא כולנו יחד להילחם ולהביס את האויב ולהשמיד אותו.

טעיתי.

אני קם בבוקר והולך לישון בערב ומרגיש שאנשים מסביבי מסוממים. הם מדקלמים כמו רובוטים "ביחד ננצח" ו"אנחנו מנצחים", ו"הכי חשוב זה האחדות, ככה ננצח" או יותר גרוע מזה, "קמעא קמעא" או "הכי חשוך לפני עלות השחר" או "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", כשבפועל כולם משקרים. אנשים רבים מדי מפילים את התיק על הקב"ה ומטיפים לנו שהכל חלק מתהליך הגאולה, בזמן שלא הוא אשם בזה שאנחנו לא יודעים או לא רוצים לנצח.

אף אחד לא מספר לנו עד כמה המצב חמור

"לא יכנס דלק לרצועה", אמר נתניהו לא מזמן. אז אמר. מדינת ישראל אשכרה מכניסה דלק לחמאס הנאצים (ושלא תעזו לספר לי שזה מגיע לאזרחים או לאו"ם) ומאפשרת הפוגות הומניטריות בזמן שלחטופים שלנו אין אפילו ביקור של הצלב האדום.

מספרים לנו כאילו שה-7.10 הייתה תקלה. כאילו שמה שקרה היא בגדר "טעות". קורה! טעינו, ועכשיו אנחנו מנצחים! די. זה שקר. אף אחד כנראה לא מבין כמה המצב חמור.

כמה מספרים לנו שהכל בסדר כדי שלא נדע כמה הכל לא-בסדר. כמה שהצבא הסתאב עם השנים עד למצב שבו תצפיתניות שמתריעות על חריגה משגרה ועל סכנה בגבולות מאוימות בעמדה למשפט (!) על-ידי איזה "קצין בכיר" עם ביטחון עצמי מופרז.

ואז בשב"כ "מפספסים" כמו בפיגוע ביום חמישי האחרון בו נרצח חייל, כשמשפחת מחבלים שלמה של רוצחי יהודים מחברון מסתובבת חופשי. ואז ברדיו שומעים ש"כוחותינו סיכלו פיגוע גדול". וכל זה כמובן בזמן שמוציאים כאן צווים מנהליים ל"מתנחלים" כי האמריקאים דורשים את זה, בזמן שבערך רבע מהנופלים בעזה הם מתנחלים, כולם ממשיכים להסית נגדם.

אף אחד לא נדרש לתת תשובות

ובואו נדבר קצת על ה"התפכחויות". אף אחד כאן לא התפכח באמת. בשמאל העמוק לא מודים ולא יודו שתפיסת העולם שלהם התרסקה ושבסוף אלה מהקיבוצים שדחפו לגירוש המתנחלים מרצועת עזה הביאו את האסון של 7.10 על עצמם. ושאויבים צריך להשמיד ולא לפרנס.

ובימין – ממשיכים ליישם מדיניות של שמאל ולא להודות שה"ימין הקיצוני" תכל'ס צדק כל השנים. ממשיכים להיות ממלכתיים ומאחדים במקום להיות סוף סוף ימין אמיתי ולהגיד לשמאל שקונספציית אוסלו שלו התרסקה. במקום זה מתעסקים בלחבק את "אחים לנשק" שלפני שניה וחצי רדפו כאן אנשים בגלל דעותיהם וטרללו את המדינה.

וכמה שהתרבות כאן היא תרבות של שקר, טיוח והסתרה. כמו באסון מירון, כמו בפיגוע בהר הבית, וכמו ב-7 באוקטובר, וכמו בפיגוע בכביש המנהרות, אף אחד לא שואל כאן שאלות. המח"טים בצבא, ראשי החטיבות בשב"כ, רמטכ"לים וראשי ממשלות, אף אחד לא נדרש לתת תשובות בתרבות השקר. בקושי "טעינו" הם מסוגלים להוציא מהפה.

שנים סיפרו לנו שהצבא שלנו עוצמתי ואם רק יקרה משהו הוא ישמיד כל מה שזז. זה לא היה נכון. כסף זרם כמו מים אבל הצבא התחיל להתעסק במשבר האקלים ובסיוע לפלסטינים במקום להתכונן למלחמה ולשמור על מגע עם האויב. אני יודע את זה גם ממקור ראשון, מאיפה ששרתתי שנים.

יושבים ב"קבינט המצומצם" אנשים שבמו ידיהם הביאו עלינו את האסון, אלה שהכניסו לכאן ערבים מעזה "לעבוד", אלא שכבלו את ידי החיילים, אלה שלא פינו את חאן אלאחמר למרות שאפילו בג"צ אישר. אלה שנתנו לאויבים שלנו להתחמש עד צוואר ולהתכונן בחופשיות להשמיד אותנו בזמן שאנחנו סיפרנו על פרחים בעוטף עזה.

הכי כואב לי על החיילים שלנו, על חברים שלי.

יש לנו חיילים שהם באמת אריות. אבל הם עושים את זה עם ידיים קשורות מאחורי הגב. עם צבא שמוציא אינספור סרטונים בדף מתאם הפעולות בשטחים איך "העזתים הם לא האויבים שלנו", ואיך מכניסים ציוד לבית חולים של מחבלים בזמן שהחיילים שלנו נלחמים בשטח.

אז אני בוחר להגיד שוב ושוב גם אם אני אהיה לבד, שאנחנו מסוממים על ידי הממשלה, הצבא, התקשורת, הממסד הדתי, הרבנים, מנהיגי הציבור.

"נתחזק מזה", הם אומרים לנו.

זה פשוט לא נכון.

אפשר גם אחרת.

נקווה לטוב, ועד אז, כנראה – "ביחד נרצח".

==

תום ניסני הוא מנכ"ל עמותת "בידינו למען הר הבית" ותושב השומרון