מרדכי היהודי אז והיום

ימים סוערים עוברים על החברה הישראלית, אווירה צורמת של קיטוב לכדי שריפת אסמים ועד לקריאה למרי אזרחי ע"י מתנגדי הרפורמה המשפטית, בעיקר מאנרכיסטים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית ומידי יום הקריאות הולכות ומקצינות ע"י אישי ציבור בכירים ובפרט 'לשעברים' הנשמעים כסוכנים של הBDS.

ומנגד מתנהל דיון איך נכון להגיב מול ניסיון ההפיכה השלטונית נטולת האחריות הציבורית. הסער הצליח לערער לא מעט מהמחנה הלאומי שבימים כתיקנם תמכו בשינוי במערכת המשפט, אך חוששים מאוד מקרע חברתי וריחוק מערכי התורה והמסורת, ולכן להבנתם צורך בלתי נמנע לעצור את הליך החקיקה וליצור הידברות על מנת להבנות גשר להסכמות רחבות. שוב בפנינו מופע אימים מתוזמן באמצעות גזלייטינג מבית היוצר של הפרוגרס הישראלי, טענות אלו ואחרות מגובות בנימוקים מוסריים ואף ממקורות חז"ל.

כאשר נעשה שימוש בטיעון של ערך השלום, האחדות ודומיהם קשה להתמודד מולם, הם עשויים למוסס כמעט כל טענה גם הצודקת ביותר, וכי מי לא חפץ בלכידות חברתית?! ולעיתים קרובות ערך השלום מגויס כמניפולציה לקידום מטרות שאינן בהכרח מקדמות את טובת החברה וחוסנה. אך לבל ניפול לרטוריקה כוזבת ורדודה בה מיומן השמאל, עלינו לבחון מתוך אחריות ציבורית מהי טובתה של החברה הישראלית ומה באמת יקדם לכידות של אמת, ולא פיקציה דמגוגית שגם אנשי תורה בתמימותם הערכית עשויים להיות מולכים שולל על ידה.

פרשייה דומה אך יותר דרמטית טלטלה את העולם היהודי לפני כ 2500  שנה, עת נגזר עליהם "לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַ֠יְּהוּדִים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֨ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד". מרדכי היהודי היה נתון לביקורת חריפה מחבריו לסנהדרין בשל עקשנות אידאולוגית שסיכנה את כלל ישראל.

"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, אמרו לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב מה ראית לבטל קלבסים (גזרות) של מלך" ?!  על פניו טענתם נשמעת הגיונית ואחראית, היתכן שבשל הרפתקה עקרונית מעמיד מרדכי בסכנת השמדה טוטלית אומה שלמה? בעקבות פרשנותו של רבי אברהם אבן עזרא חידד את השאלה הרדב"ז בתשובותיו (א, רפד): "מה ראה מרדכי להכניס עצמו ואת כל ישראל בסכנה עצומה ולמה לא נדחה מפני השעה והלך לו למקום אחר כיון שראה השעה עומדת להמן"?! במענה השני משיב הרדב"ז "צפה מרדכי ברוח הקדש שעתידין ישראל לעלות לגדולה ע"י המעשה הזה ולא רצה לדחותה".

רק בעין מעמיקה ניתן להבחין כי מרדכי אינו פונדמנטליסט חסר אחריות ומעצורים השועט ללא אופק, מבטו עמוק ומלא אמונה בעתידה, שלומה וטובתה של האומה, מחד מרדכי איתן בדרכו לא להתקפל בפני המן אך מודע לחלוטין למתרחש ולתחזיות האפשריות כמאמר הכתוב "וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה", למרות הכרתו שעשויה להתחולל עתה נקודת מפנה היסטורית שתקדם את עם ישראל ,הוא אינו נמנע מללבוש שק ואפר ולזעוק זעקה גדולה ומרה ולעורר את כל היהודים אשר בשושן, גדולי המהפכנים שרעפיהם בשמי השמים אך רגליהם נטועות היטב בארץ.

מרדכי מבין היטב את סיבת ההידרדרות הרוחנית של עם ישראל שנואש מהשיבה לארצו ולמקדשו ומבחין היטב בטמיעה בתרבות הפרסית, ומבין שדווקא בשעה גורלית זאת נדרשת עמידה איתנה מול האויב התורן, ודווקא מתוכה עקשנות ערכית באמת הכל עשוי להתהפך לטובה. ברור למרדכי כי התרפסות תביא לידי כניעה מנטלית ותודעתית של העם, ובשל כך הוא מותח את החבל עד הקצה ללא מורא ובכך מכריע את המערכה.

אך שמא תאמרו: 'נו באמת, הרי הייתה למרדכי ודאות נבואית??' אמנם כן, רבנו הרמב"ם לימדנו באשר יש מצבים בהם הופעת רוח הקודש הינה גילוי ממרומים בדרגות בהירות שונות, אך לפעמים הרוח הנבואית הינה ביטוי של 'רוח גבורה' המאיצה באדם להתמודד מול מצבים בלתי אפשריים תוך התעלמות מתחזיות אנושיות ראליות מחלישות.

מרדכי לא נותן לקולות הביקורת המוטחים בו כחסר אחריות להסיטו מהמבט העתידי אליו הוא מכוון, מן הסתם היו בקרב החברה היהודית דאז חלקים ליברליים שסברו שאין מנוס מגמישות אידיאולוגית כדי למנוע אסון לאומי ואף ראו בו כאויב פנים יהודי חסר אחריות, אך חוסנו של מרדכי שלא נכנע לרדיפות מבית ומחוץ ובעיקר עמד איתן בדעתו מול חבריו בסנהדרין שהיו ענקי עולם, ולא רק מול אסופה אקראית של 70 אנשי תורה וחינוך (וד"ל…), עקשנות זאת היא היא שהצליחה אומה שלמה מהטעמות מנטלית והיפכה את המשוואה.

כיום החברה הישראלית נמצאת בנקודת מפנה גורלית, לאחר כמה עשורים של 'מחטף שלטוני' ע"י בג"ץ שניהל מדינה שלמה על שלל מערכותיה והטיל מורא על כל מי שניסה לחשוב אחרת, רוב העם מתחיל להתנער מהרפיסות וזקיפות קומה מהדהדת בקרבו ותובע שינויי עומק. נציגיו בשלים ונכונים לחולל את המהפך הצודק והמוסרי, עומדים הם ללא מורא ולא ממקום זחוח וקטנוני כי אם מכוח זקיפות קומתה של החברה הישראלית המייחלת כנראה לשינוי המיניסטריאלי הכי מוסרי מאז קום המדינה.

הרי צפוי וברור ש'האליטה' תתקומם ותנסה לאחוז בשברי ציפורניה האחרונים את מוקדי הכוח שבה שלטה בחברה שלמה למרות שלא נבחרה, יש לכבד את הזכות להפגין אך חלילה וחס מסגת מתהליך ריפויה של החברה ומוסדותיה השלטוניים.

כניעה ל'שירת הברבור' של תעשייה משומנת וצעקנית ע"י תקשורת מגויסת או התקפלות לאיומי פרוטקשן, תהווה את קץ הדמוקרטיה האמיתית והחמצה היסטורית, עלינו לראות לנגד עינינו את דמותו של מרדכי היהודי ולשאוב השראה מעמידתו הוודאית מול מעצמת העל של אותם ימים.

לדאבון הלב, תפיסות ליברליות רדודות מלאות קטנות מוחין וייאוש, שוקקות חיים גם בקרב הציבור הדתי ומנסות לעשות נפשות לחונטה הפרוגרסיבית. תמיד ידעה האומה גם אנשי רוח חלשים וטרוטי מבט הנבהלים מרעשי רקע ומושפעים עד לשד עצמותם מהאווירה החברתית, אך חוסנה ושלמותה של האומה נרקם דווקא ע"י גדולי רוח ששאבו את כוחם מרוחה של האומה לדורותיה שלמרות כל תלאותיה לא פסקה מלצפות לישועתה השלמה ולא נתנה למציאות העכשווית גם אם קשה היא להכריע אותה.

יש להיזהר מרצון לפופוליזם רדוד, פורצי דרך הם אלו שמסוגלים להכיל קושי ובדידות בדרך הארוכה גם כחברה וגם כיחידים, אף מרדכי בשעתו למרות חלקו המרכזי בהצלת האומה היה נתון למציאות זאת, כפי שהמגילה חותמת את מעמדו החברתי וההנהגתי, "וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו",  מדייקים חז"ל 'לרוב אחיו' ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין".

וזהו הניגוד הגדול ביחס לאחשוורוש שביקש "לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֖וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ" היומרה לפופוליסטיות עממית הגחיכה אותו, לא כן מרדכי וכל המנהיגים ודומיהם שהטביעו חותם של אמת על ההיסטוריה האנושית, וכדברי הראשונים 'האמת כבדה על כן נושאיה מועטים', עלינו לשאת את האמת בגאון גם עבור אחינו בחברה הישראלית שטרם בשלו להיאחז בה.

"חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽה' יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו".