היום בהיסטוריה: לח"י מפוצץ את בניין הסראייה ביפו

"היה גשום, הצלחנו לעבור את המחסומים ולהיכנס ליפו. זה היה ביום ראשון בשבוע הכול היה סגור פרט לספר מוסלמי, שליד הסראייה.

מאחר שהסמטה הייתה חסומה עוררנו חשד… יצאנו באיטיות מופגנת סגרנו לאט לאט את החלונות, התארגנו בנחת. לפני שעזבנו הפעלתי את המנגנון הקצר לשמונים שניות, והתרחקנו בהליכה איטית מאוד.

למזלנו באותו רגע גבר הגשם והתחלנו לרוץ הריצה הייתה טבעית הרי יורד גשם כשהגענו לשדרות ירושלים-יפו שמענו פיצוץ נורא הכול רעד. אלישע איבזוב ואני חצינו במהירות את השדרה. ידענו, מפיצוץ כזה לא תישאר אבן על אבן בבניין הסראיה של יפו, וכי עשרות מפקדי הכנופיות שהיו בבית נקברו תחת עיי המפולת".

כך סיפר "ריגולטו" על אותו יום ראשון כ"ב טבת תש"ח (4.1.48) לפני 75 שנים, היום שבו פוצצו רחמים חכמוב בן ה-17, ואלישע איבזוב בן ה-23, את מפקדת הכנופיות ששכנה בבניין הסארייה – בית הממשל מימי התורכים.

בבניין זה התמקמה הוועדה הלאומית הערבית של יפו ששימשה כמפקדת הכוחות הערבים בעיר, וממנה הוכוונו פעילויות הירי על תל אביב. מהפיצוץ נהרגו עשרות ערבים והיווה מכה מוראלית קשה לערביי יפו.

בניין הסראייה ביפו (מתוך הספר חיילים אלמונים)

אלישע יישלח כעבור שלושה חודשים, למשימת הסתערבות נוספת לשכם, בה מצא את מותו.

לאחר קום המדינה גויס רחמים למוסד ע"י שמיר ופעל כנגד המדענים הגרמנים במצרים, לאחר מכן היה למאבטחם של בן גוריון ולוי אשכול.

בכרוז שפירסם לח"י לאחר הפעולה נכתב:

"ביום א', כ"ב בטבת תש"ח בשעה 12.40 התקיפו לוחמי חרות ישראל את משרדי "הוועדה הלאומית" של החוסיינים ביפו.

לפי ההוכחות אשר בידינו נערכו כל ההתקפות על תל אביב ושכנותיה לפי ההוראות שנתנו על ידי ה"וועדה הלאומית" הנ"ל.

תשמש התקפה זו הוכחה ואזהרה, כי הלוחם העברי יידע לא רק להגן ולהדוף התקפות של פורעים. ידו תשיג גם את האחראים למעשי הזוועה ולשפך דם עברי".