"כך הפכתי לציירת צבאית" | ראיון מיוחד

הכירו את בת שבע שניידר, הציירת הצבאית הראשונה בצה"ל אי פעם. לפני שאתם מצקצקים ותוהים מה החשיבות של ציירת צבאית, כדאי שתבינו עד כמה היא משפיעה על היומיום של חיילי צה"ל במגוון בסיסים ברחבי הארץ.

בראיון מיוחד היא מספרת איך היא הפכה לציירת הצבאית הראשונה, מה התגובות שהיא מקבלת ואיך הדת קשורה לכל זה.

איך הכל התחיל?

"אני גרה ביישוב הדתי בר יוחאי בצפון, בתיכון למדתי באולפנית והחלטתי שאני רוצה להתגייס. רציתי את החוויה של השירות בצבא והתרומה".

"אני כבר שנה וחצי בצבא. במקור התגייסתי ליחידה של בימוי כוח אויב, הייתי מדריכת אימוניים קרביים ואחר כך הייתי סמב"צית. מהרגע שהתגייסתי מאוד רציתי לצייר תוך כדי השירות. עוד לפני הגיוס בדקתי את התפקידים וראיתי שאין תפקיד שמתאים לציירת. ראיתי שיש זמרים, תיאטרון צה"ל ואפילו קוסם צבאי אבל ציירת צבאית אין. החלטתי שאני אצייר בלי קשר לתפקיד. ובאמת, אחרי כמה חודשים המפקד שלי קנה לי צבעים והציור הראשון שעשיתי היה על מכולה בבסיס שלי".

"מאז תיעדתי את הציורים שלי ברשתות החברתיות. הבנתי שאנשים מאוד אוהבים לראות את השילוב בין הצבא ליצירה שלי. אחרי הציור על המכולה פנה אלי הנג"ד מטבח של הבסיס, שרצה שאני אצייר בחדר אוכל ואחר כך זה המשיך לציור במקום שנקרא: "עזה הקטנה", מתחם אימונים של לוחמים".

"הייתי מסיימת משמרת של 12 שעות והולכת לצייר, נטו כי זה עשה לי טוב. הבסיס התחיל להתמלא בציורים שלי, היו כבר שלושה חדרי אוכל עם הציורים, מכולה, ציור בשק"ם ו3 ציורים במתחם אימונים עם הציורים. אחד המפקדים הבכירים בבסיס ראה אותם, וזימן אותי לשיחה כדי לתאם איתי שזה יהיה כל מה שאני אעשה בצבא. ככה למעשה נולד התפקיד של ציירת צבאית. זה היה הרבה מזל, האנשים שראו את הציורים היו אנשים נכונים שראו את הפוטנציאל".

יש לך ציור מועדף?

"כל פעם שאני עושה ציור אני מתחברת אליו והוא נהיה המועדף עלי. בכל ציור אני מנסה להתחדש. אני מקבלת תמונות של הקירות ומנסה להבין את הסגנון ומה מתאים, במקביל, אני מרגישה שאני מביעה את עצמי מחדש בכל ציור".

"אני מאוד אוהבת את הציור שעשיתי בשק"ם של כל מיני ממתקים, הוא גם הציור שאנשים הכי זוכרים. זה ציור שנהניתי לצייר במיוחד ולכן לדעתי מחוברת אליו".

איזה תגובות את מקבלת?

"אני כל פעם מופתעת מחדש מהתגובות התומכות. חיילים כותבים לי כמה הם מעריכים את הציורים וזה גורם לי להרגיש שכל העבודה הקשה, ששילבתי את זה עם התפקיד הרגיל, הייתה שווה את זה".

"מתקשרים אלי רס"רים וקצינים וחיילים מכל הצבא שאומרים שאני עושה עבודת קודש. זה משמח אותי שהחיילים אומרים שזה גורם להם להרגיש יותר טוב שהם נכנסים לחדר ורואים את הציורים. אני מקווה שזה ייתן מוטיבציה לחיילים להחליט להתעסק בדברים שעושים להם טוב. מעבר למחמאות על הציורים עצמם, אני מקבלת גם מחמאות על עצם התפקיד, שזה גם משמעותי עבורי".

איך זה לעבור מבסיס לבסיס?

"זה לא הפחיד אותי או היה שיקול מבחינתי. מהצד אולי זה נראה שאני קצת בודדה, אבל כעושים את מה שאוהבים הכל מתגמד. כשאני מגיעה לבסיס חדש הרבה חיילים מגיעים לדבר איתי ועוזרים לי לצבוע ומאוד נחמדים אלי. אני מקבלת הרבה אהבה".

הדת השפיעה על האומנות שלך?

"דבר ראשון, אני לא מציירת בשבת ואני מאוד מקפידה על זה. גם אם ציור עושה לי טוב, אני החלטתי שאני לא מציירת בשבת"

"אני מנסה לצייר את צה"ל ולהציג אותו בצורה חזקה ואני רואה בזה את היהדות. צה"ל הוא הצבא של מדינת ישראל וזה משהו חזק בפני עצמו".

"אולי בעתיד כשאני אנסה לעשות את האומנות שלי, זה ילך לכיוון כזה. כרגע אני חיילת ובאתי לעשות תפקיד ולא לפתח את הקריירה האומנותית שלי אלא פשוט לעשות את התפקיד שלי הכי טוב שאפשר. כשאני מגיעה לבסיס אני לא חושבת מה אני רוצה לצייר אלא מה ישמח את החיילים ומה יעשה להם טוב".