המחלוקת שהתעוררה שוב על הגיור (הרב אליעזר מלמד ומתקפה חריפה של הראשל"צ יצחק יוסף עליו), היא לא באמת על דעתו של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, וגם לא על אף פוסק הלכה אחר מהעת האחרונה. יש כאן עניין בהרבה יותר עקרוני, שקשור לתפיסת המסורתיות ולתפיסת היהדות כולה.

גישתו של הרב מלמד (שלמעשה אין בה חידוש; הרב חיים אמסלם כבר שנים רבות מדבר על כך) היא שאורח חיים מסורתי יכול להיחשב כ"קבלת מצוות" בגיור. התפיסה שעומדת מאחורי קביעה זו היא שההלכה היא לא עולם בינארי – או שמקיימים את כולה או שאין לה ערך – אלא שהיא עולם דינאמי, מתפתח וחי. מי שמתגייר לאורח חיים מסורתי מקבל על עצמו את הברית היהודית באמונה ובמעשה – אלו עיקרי האמונה והמצוות המרכזיות. שאר ההלכות הן התפתחות וקומה נוספת על אותו בסיס, ולתהליך קבלתן מוזמן הגר לאחר שהוא מתגייר.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב שמואל אליהו על רפורמת הגיור. ארכיון

למעשה, בכך אין המתגייר שונה מכל אחד מעם ישראל. אין אדם ששומר את כל ההלכות באופן מלא. כולנו מצויים של רצף של שמירת הלכה – מי יותר ומי פחות. אלא שכולנו משתנים לאורך החיים, לומדים ומכירים, מחליטים החלטות רוחניות כאלו ואחרות. ואם האדם מישראל, שנולד ליהדות, חי כך, אי אפשר לדרוש מהמתגייר, שלומד שנה לימודי יהדות, להיות אחרת. אין סיבה שידע פרטי הלכות שיהודי ממוצע לא יודע.

כניסת הגר ליהדות היא כניסה לברית, בדומה לעם ישראל שעמד למרגלות הר סיני. וכיצד נכנס עם ישראל לברית סיני? עם ישראל לא קיבל בסיני את כל התורה. עם ישראל קיבל שם על עצמו להיות עמו של אלוהים, התחייב בעשרת הדברות ובעקרונות האמונה. את המצוות קיבל לאחר מכן במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר, באופן דינמי וחי.

היו קבוצות שהתווכחו עם משה על מצוות מסוימות, היו מצוות שהשתנו – הכל לפי צרכי החיים, ובהתאם לעקרונות הברית. אין סיבה אפוא שעולמו של הגר יהיה שונה. אם יש בו כוונה עמוקה להיכנס לאותה ברית, יש לקבלו, וצורת החיים המסורתית בהחלט הולמת ברית שכזו. לאחר מכן יתקדם בסולם המצוות.

החולקים על עמדה זו מציגים גישה אחרת בנוגע לברית וליהדות. לגישתם, המצוות, שמתגלמות בהלכה, אינן תוצר של הברית אלא הן הן הברית. גישה זו רואה את ההלכה כולה בצורה אחידה. הכל – עד לפרטי פרטים – הוא מהות הקשר עם אלוהים ועם הייעוד ההיסטורי על העם היהודי. אין עיקר וטפל, אין ברית ומצוות על גביה, אלא קיום התורה וההלכה באופן מלא הוא מהות היהדות. כאילו כל התורה כולה ניתנה בסיני.

לכן, גם אם אין יהודים ששומרים באופן מלא על כל ההלכה, הרי שזה עניין זמני בלבד ולא מאפיין את היהדות. לכשילמדו וידעו, הם יהיו יהודים באופן "מלא". מסיבה זו, גם הגר שמצטרף לעם היהודי צריך מלכתחילה לכוון לשם – לקיום מלא של כל ההלכות. כמה שידע יותר לפני גיורו כך ייטב. וכמה שיפגין רצינות בעניין קיום פרטי ההלכות, כך יתקבל לעם ישראל. לכן אין להסתפק בבית הדין בהודעת "מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות", כפי שכותב הרמב"ם, אלא יש לבחון אותו על קדיש וקדושה ודיני בישול בשבת, כפי שעושים היום בבתי הדין לגיור.

אבהיר כעת: לשתי הגישות סימוכין במקורות היהדות. ועם זאת, דעתי נוטה לתפיסה הראשונה, ההולמת יותר את פשוטו של מקרא ואת המחשבה הרציונלית. בכל מקרה, מה שחשוב הוא להכיר את הפילוסופיה שמאחוריהן. לא מדובר רק בהלכות גיור. היחס לגיור הוא מראה לאופן שבו אנו תופסים את עצמנו ואת קיומנו. מדובר במחלוקת על האופן שבו אנחנו תופסים את היהדות שלנו, בחברה הישראלית. והדעות הנשמעות בסוגייה זו הן אלו שיעצבנו את חיינו היהודיים בעתיד הקרוב.

רק מי שמבין זאת יכול באמת לנקוט עמדה. רק לכשנבין את עצמנו נוכל להכריע כיצד ניתן להצטרף אלינו.

=======

הרב ד"ר עידו פכטר הוא חבר בתנועת 'נאמני תורה ועבודה', מייסד ארגון 'תכלת – יהדות של השראה'