רק נפלאות הפוליטיקה הישראלית יכולים להביא לכך שהשבוע יו"ר ימינה, ח"כ נפתלי בנט וראש ישיבת הר המור, הרב צבי טאו, מצאו את עצמם באותו צד.

המערכת הפוליטית התקועה מחלקת את השחקנים לשתי קבוצות – אלו הדבקים בהבטחות ואלו המחפשים פתרון בתוך הכאוס השלטוני. 

אין פה צד נכון או לא. אין שיטה צודקת או כושלת. יש פה שתי גישות של פוליטיקאים שצריכים לגשש בין ההריסות של מערכות הבחירות הבלתי נגמרות ולנסות להגיע להחלטה ערכית – מה מכריע את הכף.

(צילום: אבי רוקח/פלאש 90)

צד אחד מאמין שהמילה שניתנה לבוחרים היא הדבר המקודש ביותר, והתחייבות שנאמרה לפני הבחירות, דינה אחת – להתקיים בכל מחיר.

לעומת זאת, מצדדי הגישה השנייה רואים את המציאות אחרת. מעילה באמון הבוחרים, היא אולי דבר בעייתי ואף פסול בחלק מהמקרים אבל כשמערבים עוד שיקולים אחרים "ורחבים", התמונה הכוללת מחייבת שינויי עמדה.

כך למשל חשב בני גנץ לפני בדיוק שנה, שהכניס מחצית מחברי כחול לבן בתוספת חברי העבודה ודרך ארץ לממשלה תחת נתניהו. 

שיקול הקורונה הכריע את גורל המערכה, תוך ההבנה שהמדינה נמצאת בפני אתגר עצום שמחייב החלטות קשות.

גנץ חטף ציבורית ונחבל פוליטית אבל במבחן התוצאה צלח את הבחירות עם 8 מנדטים, הרבה מעל המצופה. ארבעת המצטרפים לו – פרץ, שמולי, האוזר והנדל – שילמו מחיר כבד יותר, כאשר רק האחרון חזר לכהן בכנסת.

גנץ נתניהו בהשבעת הכנסת ה-24 (צילום: דוברות הכנסת, תדמית הפקות)

כשיקולים מתרחבים, התמונה מסתבכת

בחזרה לבנט ולרב טאו.

המכתב של ראש הזרם החרד"לי לא היה אמור להפתיע באמת. מי שמכיר את הגישה השמרנית הזו, יודע שהחשש הגדול ביותר שלהם – הן ההשפעות הליברליות והפרוגרסיביות על החברה בישראל, הרבה יותר גדול מהנושא הלאומי ושאלת גבולות המדינה או היחס לערביי ישראל.

המחשבה שמירב מיכאלי או ניצן הורוביץ ישבו סביב שולחן הממשלה, מבעיתה אותם יותר מתקציב כזה למגזר הערבי או הסדרה של כמה כפרים בנגב. ולכן השיקול היחידי – מה עושים על מנת למקסם את הסיטואציה הפוליטית לטובת מטרת העליונה. כך גם בנט.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

בנט בהצהרה בישיבת הסיעה (צילום: ערוץ הכנסת)

יו"ר ימינה משוכנע שאת נתניהו צריך להחליף ושחייבים להחזיר את ישראל למסלול פעולה תקין. אמנם אם היה עולה בידי נתניהו ממשלה עם 61, הוא היה נכנס תחתיו אך מרגע שזה כשל – בנט ממוקד מטרה למצות את האפשרות השנייה, יחד עם האח הישן-חדש לפיד.

נכון, בנט מפר הרים של הבטחות ועל הדרך מאכזב רבים במחנה הימין אבל הבחירה שלו מבכרת את התמונה הכוללת של מניעת בחירות חמישיות עם התדרדרות נוספת בכאוס הפוליטי.

אמת או מציאות?

האם יצליח במשימה? כלל לא בטוח, עוד מוקשים רבים בדרך לשיתוף הפעולה ההיסטורי עם מפלגות מחנה המרכז-שמאל.

מנגד, כאמור עומדים ראשי בלוק נתניהו המצטמצם. הם איתנים בדעתם שהבטחות לא מפירים וזיגזוג לא באה בחשבון. 

לא רק שלא להצטרף לממשלה החדשה, אפילו לא לשקול הצבת מועמד אחר מהליכוד לטובת יצירת ממשלת ימין ללא נתניהו. עד כדי כך הנאמנות לראש הממשלה חזקה.

את סבבי מערכות הבחירות ניתן למנוע כנראה רק כאשר מנהיגים מוכנים לשתף פעולה, גם במחיר הפרת הבטחה. 

בשבועות הקרובים נדע, איזה צד מבין השניים יגבר: היצמדות לאמת הצרופה או למציאות המורכבת. האתגר מורכב במיוחד כשאין תשובה אחת נכונה.