כבר בילדות כולנו מתוודעים לקסמה העמוק של כנסת ישראל. מי מאיתנו לא עבר סיור במסדרונות מלאי ההוד של המשכן המהודר, מביט בהערצה על דגלי ישראל הרבים המעטרים את המבנה.

זרח ורהפטיג מראשי המזרחי, שהיה מיוזמי השם, דימה את משכן הכנסת בירושלים לכנסת הגדולה שנוסדה בארץ אחרי שיבת ציון. הוא כיוון לכך מתוך ראיית מסורת ישראל אשר קמה ומתחדשת.

מאז היווסדה ועד היום, נקראים אזרחי המדינה לדגל מדי כמה שנים. לממש את זכותם הדמוקרטית להחליט מי ינהיג את הספינה ומי יקבל את ההחלטות הרות הגורל שלה. זאת מתוך הבנה שאת מרכז ההחלטות וההוראות מקבלים חברי הכנסת הנבחרים. אך מה שמרביתנו האזרחים לא תמיד רואים, זהו התהליך שעוברות קבלת ההחלטות עד להרמת היד במליאת הכנסת.

כיום, הזירה הפוליטית משמשת לא רק כזירת התנגחות בין רעיונות אידאולוגיים, אלא גם כזירת הישרדות לחברי הכנסת המכהנים בה. בשיטה של מערכות בחירה אישיות כלפי כל מועמד וכלפי כל מפלגה, חברי הכנסת מחלקים את זמנם העמוס בין הכרעות במשכן הכנסת, לאירועי בוחרים וגיוס מצביעים.

כל חבר כנסת שחפץ להישאר בתפקידו יותר משנה ספורה חייב לייצר לעצמו בסיס מצביעים וקהל על מנת לשמר את כוחו לאורך שנים. כך שלצד ההתמקדות סביב עבודות פרלמנטריות וחקיקה, חבר בכנסת ישראל יכול למצוא את עצמו מדי שבוע בחוג בית, חתונה של פעילים, או סבב גיוס כספים לקמפיין הבא.

הסיטואציה הזו יצרה הכרח לתגבור כוח אדם לכל חבר כנסת, כיום לכל ח"כ ישנו תקן משרה לעוזר פרלמנטרי, יועץ משפטי, ואיש יח"צ ודוברות. ועל אף על אלו, עדיין טובעים חברי הכנסת בשלל חוקים, הצעות לסדר, ישיבות ודיונים. לאור זאת קמו במהלך השנים עשרות עמותות וארגונים במטרה לעזור לחברי הכנסת בדרכם אל יעדי החקיקה.

ארגונים מסוג זה, אשר מכונים ארגוני חברה אזרחית קיימים כמעט בכל נושא בעל השפעה על המרחב הציבורי. הם נמצאים בכל וועדה, שולחים את נציגיהם על בסיס קבוע לחברי הכנסת, ומשפיעים בצורה הדוקה על סדר היום הציבורי.

ארגוני החברה האזרחית מייצרים בעצם מנגנון חקיקה יעיל לטובת חברי הכנסת, הם מציעים ניסוחים מובנים להצעות חוק, עורכים מחקרים וסקרי דעת קהל שיגבו את הממצאים, ומגייסים הסכמה ותמימות דעים מבין חברי הכנסת האחרים לגבי חשיבות ונחיצות החוק. בעוד לחבר הכנסת נשאר לרוב לעיין בפרטים שהוגשו לו, לערוך תיקונים ולהגיש את החוק לכנסת.

זהו תיאור גס של ארגונים שפועלים בצורה הרבה יותר עמוקה ויסודית, בצורה מכוונת מטרה. כל ארגון מקדם אינטרסים ורעיונות שבהם הוא מאמין ובהם הוא משקיע זמן וכסף רב. השיטה הזו הוכיחה את עצמה כשחקן משמעותי בזירה הפוליטית כל פעם מחדש. אין ספק שלצד חסרונותיה, גם יתרונות רבים נמצאים בה, כגון יעילות ומיקוד של הכלים המערכתיים לשירות הציבור.

מה שמפליא לאחר ההבנה הזו, זו כמות הארגונים שהציבור הדתי לאומי הקים מתוכו למען מטרותיו. כמה מכם מכירים ארגון שעוסק באופן יומיומי בשלל דרכים לקידום ערכי הזהות היהודית במדינה?  אל מול שטף הארגונים הבלתי פוסק מהמחנה הנגדי, חזרנו למציאות של מעטים מול רבים בזירה הזו. זוהי לא התפנקות לתמוך ולסייע לארגונים כאלו, אלא חובה של ממש.

שטח הפעולה של ארגוני החברה האזרחית בכנסת הופקר לאורך השנים לטובת ארגונים שלא תמיד מקדמים את האינטרסים של הציבור הדתי לאומי. בכלל הנושאים שמעסיקים אותו. לעומת שחקנים אחרים במגזר הפוליטי, שלא רק שלא משתווים לכמות הקולות של הציונות הדתית, אלא אף קטנים ממנו משמעותית. להם יש ארסנל מרשים של ארגונים שפועלים בכל רוחב הקשת הציבורית על שלל נושאיה.

מי ידאג לציבור הדתי לאומי אם לא הוא עצמו? מי יעזור לקדם את ערכיו ודרכו?, חברי הכנסת המסורים מכלל המפלגות אינם יכולים לבדם, הם זקוקים לארגונים ועמותות שיתנו להם כוח ובסיס פעולה רחב. הצקצקנים אשר טוענים כי אין לדברים שחר, יופתעו לגלות איך מדי שנה הדרך חזרה מבחינת חקיקה ושינוי מדיניות נעשית קשה יותר ויותר.

אם הציבור הדתי לאומי לא יקום ויעשה מעשה, הוא עלול למצוא את עצמו בנקודת אל חזור, שממנה הדרך חזרה תהיה ארוכה ומפרכת. עליו לחזק את הארגונים הקיימים, ולפעול למען הקמתם של ארגונים נוספים. אותם הוא ידאג לממן מכיסו, בדיוק כמו כל ארגון חסד מגזרי, שנתמך באהבה ובשמחה על ידו. הדרך להקמת ארגונים כאלו אינה פשוטה, אך הכרחית לעומת גודל הצורך והחיוניות בהם.

יישום דרך זו, יוביל את הציבור הדתי לאומי לחזור להיות שחקן ציבורי משפיע בין היתר בכנסת ישראל. וישמש לו מקפצה גם להובלת מהלכים חשובים וערכיים בתוך המפלגות המשפיעות, מתוך ראייה אסטרטגית ארוכת טווח, אשר תשפיע באופן משמעותי על עתיד המדינה והמרחב הציבורי.

 

שילה אופיר, תלמיד ישיבת איתמר ומנכ"ל ארגון הסטודנטים יוזמה אזרחית