החזרה הממשמשת ובאה של להיט התיכוניסטים גוסיפ גירל מעורר חשיבה בעניין תלבושות בית הספר כאן בארץ, מאז הסדרה קטנטנות של שנות ה-90 דרך הבגדים המושלמים של הנסיכים הבריטים – כשאנחנו מדמיינים בית ספר אידיאלי מבחינה אופנתית יש שם עניבה, אפודות, גרבי ברך, חצאיות צמר סקוטיות – אז למה רק אנחנו עם חולצות טריקו בהדפס דהוי מהבאזאר?

אבולוציה של קוד לבוש בבתי הספר בישראל

עוד בטרם הוקמה המדינה, מחלקת החינוך של הועד הלאומי החליטה על הנהגת תלבושת אחידה בבתי הספר העבריים. המניעים היו שונים החל מחיזוק המפעל הציוני כלומר אופנה 'כחול לבן' ועד להטמעה תרבותית של בליל העדות שאמור היה להתגבש כעם אחד.

לאחר קום המדינה לא גובשה החלטה מחייבת בעניין, כל מוסד לימודי בחר לו את המודל הנכון עבורו והטענות מההורים על ההוצאות הכרוכות בכך לא איחרו לבוא.

לאחר שנים של דיונים סביב הנושא ותקופה בה חויבו תלמידי ישראל בתלבושת מאריג דק, הגיע שר החינוך זבולון המר (המפד"ל דאז) והורה כי קוד הלבוש האחיד בבתי הספר הוא בגדר המלצה בלבד ושאין לחייב תלמידים לקנות וללבוש תלבושת אחידה.

כמו כל רפורמה טובה, הגיעה הבאה אחריו השרה לימור לבנת למשרד והפכה את ההחלטה עם המלצה להנהיג תלבושת אחידה, עם כוכבית של כל מוסד חינוכי יעשה כראות עיניו. מי שהידק את ההמלצה לכדי החלטה מחייבת הוא גדעון סער, שהורה לבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים להנחיל תלבושת אחידה.

איפה הן האפודות ההן

אם כן למה ילדי ישראל לא נראים כמו רפליקה של דומיהם באירופה? נחזור לתלונות על יוקר התלבושת. כאמור זו הייתה אחת הסיבות לזיגזוג בין קוד לבוש בבתי הספר לתלבושת חופשית לאורך כל השנים. מחיר של חליפה אינו שווה ערך לעלות חולצת טריקו מסמורטטת, בוודאי אם לוקחים בחשבון שילד עם שובבות ממוצעת צריך לפחות חליפה אחת רזרבית במלתחה.

סיבה נוספת טמונה באופי הישראלי. זוכרים את 'עניין של זמן' גוגל קצר חיפוש לפי תמונות ותזכרו איך היו נראות החולצות המכופתרות על התיכוניסטים בסדרת הנעורים הזכורה. חלקן קשורות סביב המותן, אחרות תלויות כווסט, הבנות קשרו אותן  מקדימה בסגנון 'גריז'. כן, זהו האופי הים תיכוני החצוף, זה שמתקשה להישאר מגוהץ ומעומלן, זה שמתקשה שלא לבלוט כאינדיבידואל וזה שסובל מחום בכתות של 40 ילד (זוכרים את טרום קורונה?) כשהמזגנים לרוב אינם פעילים.