המגיש, הסופר ואיש התקשורת, שי גולדן, פרסם בעמוד הפייסבוק שלו פוסט בו הוא משתף את האיומים האלימות המילולית שהוא חווה מאז שהוא גינה את ההפגנות האלימות של השמאל.

כזכור, לפני מספר ימים טען גולדין כי האלימות של השמאל מסוכנת מאוד וכי מדובר במסע הסתה נגד נתניהו שעלול להצמיח יגאל עמיר חדש.

גולדן, איש מפלגת העבודה כבר עשרות שנים, כתב כי במשך השנים הוא נחשף באופן אישי לאלימות גם מימין וגן משמאל, אך האלימות של השמאל הרבה יותר קשה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

באדיבות: "הדגלים השחורים"

הפוסט המלא של שי גולדן

אומר זאת כך: לאורך השנים שאני מתעקש לא לשתוק ולומר את מה שאני מאמין בו חטפתי חזק מצד ימין. ממש ממש חזק. ואלים. וחטפתי חזק מצד שמאל. ממש ממש חזק. ואלים. החווייה שלי – ושלי בלבד היא – שהעלבונות משמאל תמיד אישיים, לרוב נמוכים מאד, תמיד בעלי טון מבטל, מתנשא, נקמני או נוטף בוז. והאלימות המילולית קשה בהרבה. כמעט ללא השוואה. עוד אוסיף כי קיבלתי שלושה איומים ממשיים ברצח בחיי (עוד מאות איומים מרומזים ומובלעים), כולם הגיעו מצד שמאל. שניים בעקבות מאבקי ב"הדתה" (שהיא תנועה שנוטפת משנאת יהדות וחרדים בפרט), ואחד עכשיו, בגלל "תמיכתי" בנתניהו.

עוד אוסיף שאני מצביע מפלגת העבודה מגיל 18. אבל אני כבר לא "שמאלן" בעיני הדורמנים של השמאל החדש. אני לשמאל הזה לא שייך, לא משתייך, לא מזדהה ולא תומך. מי שעוקב אחריי כאן יודע מה עמדותיי בסוגיות של זכויות מיעוטים, להט"בים, נשים וכו'. מי שכאן יודע שאני מאמין בקירוב לבבות ומציאת מכנה משותף לאומי רחב לכל השבט היושב בציון – יהודים וערבים – לפני שהמדינה הזאת מתפוררת לגמרי.

מי שעוקב אחריי כאן יודע שאני יודע להיכנס בנתניהו כשמגיע לו. מי שעוקב אחריי כאן יודע שאני מאד עקבי בטקסטים שלי. מי שעוקב אחריי כאן יודע שאני לא איש "שמאל" בהגדרות של ימינו. מי שעוקב אחריי כאן יודע שאני שמאל ציוני, ליבראלי, הומניסטי, אמיתי. מי שעוקב אחריי כאן יודע גם שאני יהודי מאמין מאד וציוני גאה. מי שעוקב אחריי כאן יודע שאני מעדיף כל פתרון של שלום והסדר על פני מלחמה. מי שעוקב אחריי כאן יודע שאני בסופו של יום מפא"יניק.

אז מפא"יניק היום פירושו "ביביסט", בלקסיקון החדש של המחנאות בישראל. אז רבין גם ביביסט. וגם פרס. ובטח ובטח שבן גוריון ודיין ויגאל אלון. כולם ביביסטים. כולם היו היום מגורשים מהשמאל הישראלי בשל עמדות לא מספיק קיצוניות. פלא שאין היום שמאל ציוני מרכזי בישראל?

גירשתם את כולנו. דחפתם את כולנו לזרועות לפיד וגנץ. וכשיגיעו הבחירות תקראו לנו לחבור להפלת "המושחת מבלפור". אני לא אתייצב לאף קמפיין שלכם להפלת אף אחד. אני אצטרף לקמפיין להצבת מועמד שעתיד מדינת ישראל יהיה הכי מובטח בידיו. ו"רק לא ביבי" הוא לא שם של מועמד ראוי להובלת עם ומדינת ישראל.

תתארגנו קודם על מועמד ראוי, אבל בליגה אמיתית. ותוודאו שהוא מדבר ישראלית אמיתית. כי כרגע אין לכם חזון, אין אופק, אין אידיאולוגיה, אין תכנית, אין מנהיג, אין מסר לאומי. אין כלום. רק. לא. ביבי. רק. לא. ביבי. כמו זומבים. נו, כנראה שאתם מכורים להפסדים. כנראה שלא אכפת לכם באמת משום דבר חוץ מגירוש נתניהו מבלפור. בטח לא מעתיד המקום הזה, בראייה רחבה של העם והמדינה הזאת. סורי – גירוש נתניהו מבלפור אינו אידיאולוגיה, אינו תכנית פעולה, אינו תקווה למדינת ועם ישראל. עם ישראל, זוכרים? ההוא שמתגורר כאן.

והאלימות המילולית שלכם מבעיתה ממש. את הזכות לקרוא לימנים "אלימים" איבדתם ובגדול. הצעה: חזרו לשולחן הסירטוט לפני שתימחקו לגמרי מהמפה הפוליטית. עם ישראל לא תומך במסר שלכם. זו האמת. ואם אתם לא מבינים – תמשיכו. פשוט תמשיכו. שיהיה לכם לבריאות. אתם מתאבדים פוליטיים. פשוט מתאבדים פוליטיים. ועל הדרך – בוגדים בכל העקרונות שלכם והכללים והשבועות הדמוקרטיות שלכם. אבל תמשיכו. עליתם על מסלול התרסקות בקיר המציאות. אם מה שמקל עליכם להמשיך הוא לקרוא לקולות כמו שלי "ביביסטים", אז תבלו. בכיף שלכם.