הבחירות לרבנות הראשית – מה עושים ומהר?
**
אז יש בחירות לרבנות הראשית. איזו התברברות. אני מבין בהייטק, במסתננים, בניווטים. אבל תאמינו או לא, עד לפני שנה סחבק לא הבדיל בין הרב סתיו לרב אריאל. ועכשיו כל הברוך הזה.
**
אז כבר למדתי שהרב סתיו הוא סדין אדום לרבים. שאם הוא ייבחר חצי מהמגזר יתעצבן עליי, רגע אחרי שסוף סוף הצלחתי לאחד את כולם. נכון שאישית הוא נראה לי אחלה רב (אפילו שבצבא הוא היה רק בשריון) ונכון שכבר השקיעו המון בקמפיין שלו, ונכון שלפיד-פירון רוצים אותו ויהיה קידוש השם גדול, אבל חוץ מאורבך ואיילת, כולם בסיעה ובמגזר עושים לי פרצופים. איזו מין צורה תהיה לי, אם הרב הראשי הציוני-דתי שנביא לא יהיה מוסכם אפילו על הרבנים הציוניים-דתיים? פדיחה. לפני שהופכים את הרבנות הראשית לרבנות שקרובה לחילונים, היא חייבת להיות קודם כל מקובלת על הדתיים. צריך להפסיק לירות בתוך הנגמ"ש. חדל אש.

ויש את הרב אריאל. באמת יהודי יקר (אפילו שבצבא הוא היה רק בגבעתי). וכמו שאתם יודעים הרב דרוקמן שכולנו מאוד מאוד אוהבים ביקש יפה לפעול למענו, וגם כל הרבנים. אבל בשביל שהוא ייבחר צריך ממש לשנות חוקים, ולסגור עסקה עם ש"ס, ולך תסמוך על דרעי. וגם, בינינו, בעידן של הפוליטיקה החדשה דיל כזה לא ייראה טוב.
**
ואז, כשכבר היה נראה לי שממש אין מוצא וכל בחירה תשאיר חלק גדול מהציבור שלנו מאוד לא מרוצה, פתאום בריצת הבוקר, בקילומטר ה-40, זה עלה בי: למה בעצם אלה שתי האופציות היחידות?

פוליטיקה חדשה זה אומר לפתוח את הראש ולמצוא מועמד מוסכם שאני מוכן להתאבד עליו. צריך להפסיק להתווכח סביב מה ששנוי במחלוקת, ולמצוא מישהו שייבחר באופן חלק. אחד כזה שגם יהיה מקובל על כולם וגם שלא צריך לשנות חקיקה בשביל לבחור אותו. שניים רבים – ופתאום שלישי שלא חשבו עליו קודם מפציע ומפתיע ולוקח. הוא ייתפס כשם חדש ומרענן, כהפתעה. אז הנה, רבותיי, חשבתם שאנחנו לקראת סיום? המרוץ עוד לא התחיל. הכול פתוח.
**
סימסתי לקלוגהפט ולעוד כמה חבר’ה עם ראש טוב, וביחד כבר חשבנו על לא מעט רבנים ממש שאקלים שיש לנו במגזר. כל אחד מביא קבלות של עשייה וקשר עם ציבורים רחבים. הנה, רשמתי, תקראו: הרב יהושע ויצמן, הרב אלי סדן, הרב דב ביגון, הרב מיכה הלוי, הרב ירחמיאל וייס, הרב שמואל זעפרני, הרב רצון ערוסי, הרב דוד חי הכהן, הרב אלישע וישליצקי, הרב שמואל אליהו, הרב אריה שטרן, הרב יהושע שפירא, הרב חיים גנץ, הרב יגאל קמינצקי (מגוש קטיף. איזה סמלי ומרגש זה יהיה!), הרב צפניה דרורי, הרב יעקב מדן.
**
איזו רשימה מקסימה. ושימו לב: הם גם ספרדים וגם אשכנזים. אנחנו לא המפד"ל הלבנה של פעם.

האמת שאני עוד לא ממש מכיר אותם, אבל כבר השבוע אתחיל פגישות עם כולם. אתם מוזמנים לשתף ולעשות לייק ובעיקר לכתוב פה למטה עוד הצעות שלכם לרבנים שכדאי שנשקול. חוץ מזה רשמתי לעצמי לפגוש את הרב דוד לאו, כי אומרים שפוליטית הכי קל יהיה להעביר את הבחירה שלו.

בדקתי, הוא רב סרן ועדיין עושה מילואים. החילונים והסרוגים בעיר שלו, מודיעין, מתים עליו. הוא תותח שבנה שם רבנות נגישה ומסבירת פנים, והוא יכול להביא רוח יעילה כזאת גם לרבנות הראשית.

ובכלל, אולי אחרי שככה העפנו את החרדים מכל המשרדים והג’ובים, אפשר דווקא לפרגן להם עם מועמד שהם לא ישתוללו מבחירתו, ואז להביא סרוג-סרוג לכיסא הספרדי. נראה.

אז זו המשימה שלי להשבוע: להצליח למצוא רב שניצחון מובהק שלו לא ייתפס כהפסד מובהק של האחר. אנחנו מתחילים. עד סוף השבוע נמצא מישהו. ועד אז אני מצרף לכם פה את השיר של יהודית רביץ, "מישהו".
**
שבת שלום, אחיי ואחיותיי!

==

הטור המלא של ידידיה מאיר יתפרסם במוסף 'אתנחתא' של העיתון 'בשבע'.