כך איבד ליצמן את משרד הבריאות | פרשנות

1. בתחילת פרוץ משבר הקורונה פניתי לאחד מאנשיו של ליצמן והטחתי בפניו את מצבו הקשה של שר הבריאות בזירה התקשורתית. הצעתי לו לקחת ליווי תקשורתי לניהול המשבר, כמו שנהגו כל שרי הממשלה שהיו בעין הסערה. תשובת הגורם הייתה: "ליצמן לא מתעניין ביח"צ".

זו הייתה הטעות הראשונה של שר הבריאות. הוא חשב שהסכמים קואליציוניים לחוד ומדד ציבורי לחוד. אבל לא הבין שאנחנו בטלטלה שגדולה הרבה מעבר לסיכומים פוליטיים ובריתות קואליציוניות. בסופו של דבר ליצמן עוזב את משרד הבריאות לא כי לא היה שר בריאות טוב, אלא כי לא עשה יח"צ טוב.

2. הטעות השנייה של ליצמן הייתה לדבר היכן שלא צריך. בתחילת המשבר התקיימו בנוהל אירועי התדרוכים היומיים בשמונה בערב של ראש הממשלה והשרים. לעלות אחרי נתניהו לנאום זה סיפור לא פשוט לכל פוליטיקאי, בטח למי שהמבטא שלו מורכב מאנגלית-אידיש-עברית וכריזמה היא לא הצד החזק שלו. התדרוכים האלה פשוט לא התאימו לליצמן. כל הופעה כזו גבתה ממנו מחיר יקר באהדת הציבור הישראלי, שלא הצליח להבין מה הוא אומר ולמה הוא תופס להם זמן מסך בשמונה בערב.

במקום זאת ליצמן היה צריך להשאיר את הזירה הזו לנתניהו ולעבור לדבר לאומה דרך הרשתות החברתיות. בסרטונים ערוכים, שהיו מפיקים אנשי לשכתו, היה יכול ליצמן לדבר מתוך טלפרומטר, ממוקד וענייני, לעשות סדר במספרים והעובדות ולייצר את הרושם של שר מקצועי שמדבר בנתונים ושולט במשבר. גם פוסטים כתובים היו עושים את העבודה. יהדות התורה הרי ידעה לתפעל דף פייסבוק מקצועי ומרשים בקמפיין הבחירות הבלתי נגמר של 2019-2020. לא מובן מדוע ליצמן התעקש לדבר לציבור בזמן המסך הכי לא מתאים לאיש ציבור כמוהו, במקום באמצעות שלל המדיות שיכלו להוציא אותו מקצועי ולמצב אותו כמי שמנהיג את הספינה.

3. משה בר סימן טוב. זו לא הייתה הטעות של ליצמן אלא ההצלחה, אבל במקום לקחת קרדיט על המנכ"ל שהוא בחר בניגוד לכל הגורמים האחרים במשרד, הפקיר ליצמן את הזירה לבר סימן טוב ואיפשר לו להיות הפנים של משרד הבריאות באופן כמעט בלעדי. אי אפשר לבוא בתלונות לסימן טוב. הוא סך הכל נכנס לוואקום, שהותיר שר הבריאות שהתעקש לא לדבר אל הציבור בשפתו. אך בכל זאת כל הופעה של סימן טוב הרהוט והנחוש מיצבה אותו כמי שמוביל את הספינה במקום שר הבריאות.

במקום לזקוף לזכותו את מינויו של בר סימן טוב, הפך המנכ"ל לאיום הכי גדול על הקרדיט של השר. ככה קרה גם עם הקרדיט על ההחלטות של ליצמן עצמו, כמו סגירת השמיים האוויריים, עצירת הטיסות מסין ודרום קוריאה כמעט לפני כל העולם, ועוד החלטות שליצמן קיבל בנחישות ובעימות עם גורמים כמו משרד החוץ והאוצר ובפועל החלטות אלה הצילו את ישראל. הציבור לא שמע על כך שליצמן היה זה שהוביל את ההחלטות האלה וקיבל את הרושם כאילו מדובר בשר פאסיבי שלא מוביל את המערכת.

4. אבל עם כל הכבוד לקוסמטיקה, מה ששבר את תדמיתו של ליצמן היה סיפור הבידוד שלו עצמו. ביום שהודיעו ששר הבריאות של מדינת ישראל נדבק בנגיף הוא זכה לאמפתיה רבה, אולם זו התחלפה מיד באותו ערב כשערוץ 12 פירסם "תחקיר" בו נטען כי ליצמן הפר את ההנחיות והתפלל במניינים בדירות בשכונתו בניגוד להנחיות. בסופו של דבר דובר משרד הבריאות אייל בסון פרסם הודעה שהחקירה האפידמיולוגית של ליצמן הוכיחה שלא עבר על ההנחיות, אבל הנזק כבר נעשה. ליצמן לא ענה לתחקיר בערוץ 12, אותו היה יכול להדוף בשלל הסברים הגיוניים ולא סיפק תשובות. הזירה התקשורתית התהפכה נגדו ורבים גם מאלו שראו בו שר מקצועי טענו כי לאור התנהלות האישית עליו ללכת הביתה.

5. ואחרי כל זה צריכים לומר שלא ברור בכלל שליצמן בוכה שהוא עוזב את משרד הבריאות. בימים האחרונים ההתעקשות שלו שאינו עוזב הייתה נראית יותר כשריר לצורכי מו"מ קואליציוני מאשר התעקשות אמיתית. אמנם הוא מאוהב במשרד הבריאות ונמצא, מבחינתו לפחות, בשיא של עשייה שהוא מעריך. אבל הציבור החרדי משווע למשרד השיכון שנים רבות, מאז היה מאיר פרוש סגן שר שיכון במתכונת שר, בממשלת שרון הראשונה. מבחינת מצביעיו החרדים הם יעדיפו שנפתלי בנט או איש מקצועי שימונה מטעם כחול לבן, יעשו את העבודה של שיקום מערכת הבריאות אחרי הקורונה, בזמן שנציגם החרוץ ידאג לעוד מאות אלפי דירות לשוק הדיור שזועק מזה שנים והציבור החרדי הוא אחד הסובלים העיקריים מכך.

=======

הכותב הוא יועץ אסטרטגי ואיש פרסום במגזר הדתי