לפעמים כדי להתאחד צריך להתרחק

דור הפלגה – במה חטאו?

המשנה במסכת סנהדרין (י', ג') קובעת שלדור הפלגה אין חלק לעולם הבא. התייחסות פסוקי התורה ודברי חז"ל לבוני המגדל היא קשה ביותר. אולם כאשר מתבוננים במגמתם של בוני המגדל ובמטרתם, נדמה כי כלל לא ברור במה הם חטאו. אדרבה, דווקא נראה כי כל עניינם היה להתאחד ולהתחבר לעם אחד, בדיוק הפוך ממעשיהם של דור המבול. תמיהה זו מופיעה כבר בדרשות הר"ן (הדרוש הראשון): "כי אלה האנשים מה עשו מה פשעם ומה חטאתם? אם רצו להיות כאיש אחד חברים, היה ראוי להיות להם בזה שכר טוב!".

כמו כן, מהמדרש ניתן לשים לב שחטא דור הפלגה, לעומת דור המבול, נותר סתום מפירוש: "חטא דור המבול נתפרש בכתוב, ואילו בדור הפלגה סתם הכתוב ולא פירש חטאם". החיוורון הגדול בו נותרו פרשני התורה מול פרשה זו, הביא את האברבנאל לציין זאת:

"עניין דור הפלגה נבוכו בו המפרשים חדשים גם ישנים לדעת מה פשעם ומה חטאתם שבעבורו נתחייבו לעונש ההוא מבלבול הלשונות ופיזור הארצות ואיך היה מתייחס אותו העונש לאותו המרי".

צריך להבין, מה היה חטאם הגדול של בוני המגדל? במי הם פגעו במעשיהם? ואם כל עניינם היה להתאחד, מדוע הענישם ה' בפיזור על פני כל הארץ ובלבול שפתם?

דרך הקדושה – פירוד ולבסוף חיבור

על פי הזוהר (משפטים צה ע"א), דרכה של ה'סטרא אחרא', כוחות הטומאה, מתחילה בחיבור אך סופה בפירוד. דרך הקדושה, לעומת זאת, מתחילה בפירוד ומסיימת בחיבור. מה פשר קביעה זו?

חקלאי טוב נותן מרחק בין שתיל אחד לחבירו, רק דרך ההפרדה והמרווח בין השתילים יכול כל שתיל למצות את היכולות שלו. הפרדה זו בין השתילים נכונה בעולם הצומח ופי כמה במבנה הנפש של האדם וההוויה. על מנת לפתח כישרון חיים שקיים באדם, השלב הראשוני הוא בידוד של אותו כח חיים.

דור הפלגה אכן חפץ היה באחדות, אך בשלב הזה האחדות הזו הייתה בוסרית. הפרטים עוד לא היו בשלים מספיק ובעלי מוסר אישי מגובש בשביל ליצור אחדות עולמית. בעוד חכמים מדריכים אותנו לבנות את העולם המוסרי האישי ורק לאחר מכן לתור אחר אתגרים מוסריים-חברתיים גדולים, בוני המגדל רצים לבנות אחדות גדולה, אך ריקה מתוכן אמיתי.

ביטוי לכשל נפשי זה מופיע בדברי המדרש:

"שבע מעלות היו לו למגדל ממזרחו ושבע ממערבו. מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן. אם נפל אדם ומת לא היו שמים לב אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה".

דור הפלגה – חיבור המביא לפילוג

דווקא בראשית צמיחתה של האנושות מחדש, בשעה שניצני האומות התחילו לפרוח, דרשה ההנהגה האלוהית כי יבררו האומות את אופיין המיוחד ויגבשו לעצמן את זהותן הלאומית. הרצון לבנות מגדל שמאחד את כל העמים – עמוק מאוד בשורשו, אך בתוך בנייה אידאלית זו, שכחו האומות לברר דבר אחד – מי הן ומה תפקידן?

דור הפלגה היה חסר סבלנות, לכן אמר להם הקב"ה שאם רצונם ללכת נגד כישרונם ותכונת נפשם הטבעית ולהתאחד בטרם עת, אז הקב"ה ילך עמם בפעולה נגדית – בלבול שפות העולם ופיזור האומות לארבע קצוות תבל. פירוד מעין זה מסוגל להביא את ההוויה אל יעודה השלם, למציאות בה האומות מפתחות את זהותן באופן עצמי ואישי, כפי שאמר הנביא צפניה: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ד' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".