השנה היא שנת תש"ט, הרבנות הראשית לישראל הכריזה עצרת גדולה למחות נגד פרצות חילול השבת שחלו בתחילת קום המדינה. הרב עוזיאל הוזמן לשאת דברים ולעורר את הציבור, וכדרכו בקודש נשא דברים מלהיבים ומעוררים את הנפש.

ביציאתו מהעצרת הוזמנה לו מונית להסיעו לביתו. באותה עת בגלל מחסור בדלק היתה כל מכונית חייבת לשבות יום אחד בשבוע, והיתה חובה לציין על שמשת המכונית מה הוא יום זה. המונית, שהיתה צריכה להסיעו לביתו, נשאה אות שציינה את יום השבתת המכונית, והיא לא היתה האות ש' [שמציינת את השבת]. המלווים של הרב עוזיאל ייעצו לרב שלא יסע במכונית זו. ואילו הרב לא שמע לדברים ונכנס לאותה מונית והסביר לאלו הסובבים אותו: "אני לא מחרים אף אדם מישראל אישית, אף אם הוא איננו שומר שבת".

מעשה זה יש בו לימוד חשוב על היחס הנכון שלנו כלפי מחללי שבת בארצנו. מדינת ישראל אינה מדינה ככל העמים. בקום המדינה הוכרז שקמה מדינה יהודית. מדינה יהודית חייבת בצביון יהודי, לפחות במרחב הציבורי. לא יכול להיות שהמדינה תאשר תחבורה ציבורית. איש בביתו ינהג כמו שירצה, ואנחנו אוהבים כל אחד מישראל גם אלו שמחללים שבת. ואין אדם דתי שיבוא לפגוע במחללי שבת בביתם.

בבחירות הקרובות עולות בקרב מספר חברי כנסת אמירות נגד "מדינת הלכה", נגד "כפיה דתית" ועוד. אולם, האמת היא שאין מפלגה שרוצה כפיה דתית. אין מפלגה שרוצה לפגוע בבחירה החופשית של האזרחים בביתם. יש לחלק בין המדינה לבין האדם הפרטי, בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי. מעניין שאביגדור ליברמן אמר: "אני בעד חיזוק היהדות וחיזוק המסורת. אני מתנגד באופן מוחלט להפרדת הדת מהמדינה כי אנחנו העם היחיד שיש אצלו זיהוי מוחלט בן דת ללאום. לדעתי, כל מי שתומך בהפרדה מחרחר שנאת חינם ומלחמת אחים…".

המדינה אינה שייכת רק לאלו שאינם שומרים תורה ומצוות, היא שייכת לעם ישראל. לא רק ליהודים שדרים בארץ ישראל, ואפילו לא לכל היהודים שבעולם, היא שייכת לעם ישראל בכל הדורות. דורות על גבי דורות מסרו יהודים את נפשם על יהדותם, על שמירת השבת. וכאן קמים אנשים המוכנים בהינף יד לבטל את כל מסירות הנפש של עם ישראל. וכי באנו לארץ ישראל להקים מדינה ככל העמים? לשם כך אפשר לגור בחוץ לארץ, ולהתנהג שם כאוות נפשנו. ארץ ישראל היא מדינה ששייכת לעם ישראל, ליהודים ולשם כך היא צריכה לבטא את יהדותה.

רבים אולי אינם יודעים ואולי שכחו, אבל ממשלת רבין נפלה בגלל חילול שבת. ב14 בדצמבר, בשנת 1976 (למנינם) נערכה בכנסת הצבעה על הצעת אי אמון שהגיש הרב קלמן כהנא מסיעת פועלי אגודת ישראל בשל חילול השבת שנגרם כאשר חלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה־F-15  הראשונים של חיל האוויר. הרב קלמן כהנא אמר: "לא ייתכן לתת אמון בממשלה שכדי להציל את יוקרתה מקיימת מפגן ראווה בשבת". שניים משלושת שרי סיעת המפד"ל נמנעו בהצבעה. רבין, בהתייעצות עם שר המשפטים חיים צדוק, החליט לראות את הצבעתם זו כהתפטרות. כתוצאה מכך המפלגות ששריהן פוטרו הצטרפו למפלגות האופוזיציה שהביעו אי אמון בממשלה, לכן נאלץ ראש הממשלה, רבין, להודיע על כך בכנסת ב20 בדצמבר. באותו לילה כינס ישיבת ממשלה מיוחדת בה הודיע על כוונתו להתפטר, ונסע לבית הנשיא להגיש את התפטרותו.

השבת היתה חשובה להרבה מעם ישראל, והדבר היה מובן מאליו שמדינת ישראל לא יכולה לחלל שבת כמדינה. וכבר אמר אחד העם: "יותר משישראל שמרו את השבת, שמרה השבת אותם". נתנהג בדרכו של הרב עוזיאל נדגיש את השבת במרחב הציבורי, ובמרחב הפרטי לא נכפה את דעתינו ולא נפגע בשום אדם.

 

הרב אורי בצלאל פישר מרבני 'דרך אמונה', ר"מ בכרם ביבנה