חוסר רגישות: משפחה לא תמיד = אבא ואמא
כרב ומחנך אני רואה פעם אחר פעם איך ילדים של הורים גרושים, יתומים, גרים, ועוד כהנה וכהנה יהודים טובים ויקרים מוצאים את עצמם מתמודדים עם מערכת קרה ומנוכרת שתמיד מלאה ב''אומץ להיות נורמלים''
כאדם שומר מצוות, אפילו רב ומוסמך לדיינות ובעל תואר שני בחינוך, מאוד הופתעתי לראות את קמפיין הבחירות של תנועת 'חזון' "אבא, אמא= משפחה
גדלתי בבית ספר ממלכתי דתי תורני. סוד חמור במיוחד שכולם ידעו? ההורים שלי היו גרושים. הייתי הילד היחיד בכיתה שהוריו היו גרושים. אכן מהילדים היחידים בשכונה עם הורים גרושים. היו כאלו שהעירו, היו כאלה שלא, אבל כולם ידעו. משום מה, היבט זה של חיי שלא בחרתי ושלא הייתה לו השלכה כלשהיא על יכולותי ומעמדי המוסרי בעולם, היה משום מה אלמנט חשוב שכולם צריכים היו לדעת עליו.
לצערי הרב, לא הייתי לבד. היום כרב ומחנך אני רואה פעם אחר פעם איך ילדים של הורים גרושים, יתומים, גרים, ועוד כהנה וכהנה יהודים טובים ויקרים מוצאים את עצמם מתמודדים עם מערכת קרה ומנוכרת שתמיד מלאה ב"אומץ להיות נורמלים".
רגישות לאחרים אינה נמדדת בקנה המידה שלנו
הניכור והקשיים שהם חווים לא באים כתוצאה מפגיעה מכוונת או מאנשים שרוצים לעשות רע, בדרך כלל הנפשות הפועלות הם אנשים טובים שרק רוצים לעשות טוב אבל התרגלו מדי לעולם "נורמלי". אנשים שבשם ה"מתאים", "נורמלי", "ממחננו", "משלנו", "טובת הקהילה", "טובת הישיבה", מוצאים את עצמם בחוץ יותר ממה שצריך.
יש סיבה שהתורה הזהירה במיוחד להזהר בכבוד יתומים, גרים, ואלמנות. התכונה האנושית להצמד לחזקים שבחברה ולאלו עם המעמד הגבוה הינה טבעית ובלי מודעות מיוחדת נשחקת גם בחברות האידיאליסטיות ביותר. רגישות לאחרים אינה נמדדת בקנה המידה שלנו, היא נמדדת באופן שהם מרגישים וכן כתב הרמב"ם (הלכות דעות ו, י): "חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות, מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה… והיאך נוהגין עמהן? לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד…".
הוסיף בזה הרמב"ן (שמות כ"ב כ') "יאמר, לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם, שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו".
סמל לעיוורות מוסרית וחוסר מודעות עצמית
יותר מדי פעמים מוצאים אנשים את עצמם בקהילות דתיות בצד ה"לא נורמלי" של ההגדרה היומית, לפעמים זה בשל המצב המשפחתי, לפעמים המצב הסוציואקונומי, העדה, גודל הכיפה, ועוד כהנה וכהנה. יש ביצירת מפלגה דתית הקוראת המגדירה משפחה של אבא ואמא בלבד כ"נורמלי" היחיד הינו דבר בעייתי שמן הראוי שלא היה.
זאת ועוד, נושא ההתייחסות לקהילה הלהטב"ית גדול מכתבה זו, אבל זה שיש מפלגה דתית שלמה שרואה במלחמה בקהילה זו ערך עליון, בו בזמן שפרשיה אחרי פרשיה של מוסריות מוטלת בספק של אנשים "נורמליים", רבנים, ואישי ציבור, הינה סמל לעיוורות מוסרית וחוסר מודעות עצמית משוועת עד לשמים.
נראה שבימים אלו מילותיו של הרב קוק נצרכות לכולנו יותר מתמיד:" הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה"
יהי רצון שנזכה לראות מערכת בחירות שבה נלחמים בעד ערכים שלנו, ולא נגד ערכים של אחרים, בעד הצלחה ושגשוג של אמונותינו, ולא רק נגד אלו של אחרים.
==
הרב אלחנן פופקו הינו בוגר הכולל להוראה של ישיבת רבינו יצחק אלחנן ורב קהילה בניו יורק.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו