התביעות שהחלו להגיש בישראל ביתנו נגד צייצנים הם עידן חדש בתעשיית הנרטיבים ברשת. אם עד היום צייצנים, או בוטים שאת הקשר שלהם למפלגות קשה היה להוכיח- היו כותבים פייק ככל העולה על רוחם, הפעם הם מתמודדים עם מפלגה שתובעת את עלבונה.

אך זה לא חד ממדי. האם מעתה כל אחד שיכתוב פוסט נזעם בפייסבוק, כל ביקורת בטוויטר, יתבע על ידי גוף חזק ועוצמתי כמו מפלגה? האם אלו לא תביעות השתקה והחלשת חופש הביטוי במרחב הישראלי?

מאידך, אי אפשר להתעלם שפוליטיקאים מחדירים נרטיבים שקריים, או לפחות כאלו שקשה יהיה להוכיח אותם, דרך צייצנים שקשורים כך או אחרת למפלגת האם- בכדי להכפיש ולקבע את הקמפיין שלהם. המפלגה מתנערת מכך, הפוליטיקאים לא מלכלכים את הידיים, אבל אנשי רשת שפעמים רבות קשורים למפלגה, או פעילים במפלגה ואוהדיה, מקבלים תדרוכים ורמיזות, איך ומה. כך הרפש יוצא, ההשחרה, ההכפשה או המסר שרוצים להעביר הופך ויראלי, אבל אין לו אב ואם.

ליברמן החליט שזהו. ואנחנו כחברה צריכים להחליט מה המחיר. ואולי זה טוב בכלל לכל תופעת השיימינג.

ככלל הרשתות החברתיות הביאו לליברליזציה של הדעות והרעיונות. הם שינו את פני העיתונות. אך אליה וקוץ בה, אין שום ביקורת על הכתיבה, אחריות על הנאמר בידי כל צייצן וצייצן, אין כתובת לכל הפצת מידע, אמין או כוזב. האם כל אדם שמחזיק חשבון עם 6 עוקבים יתבקש לאמת את הגיגיו? האם רק חשבונות עם אלפי עוקבים שמשפיעים על השיח? האם כל אדם יצטרך לגבות בעובדות את דבריו? והאם זה בהכרח רע?

גיורא עזרא, שהסתתר תחת השם קפטן ג'ורג', ניצב ליד נתניהו במסיבת העיתונאים על "תחקיר הבוטים", שום בוטים ולא ממומנים- ניצח הליכוד בסיבוב ההוא. בסיבוב הזה כשניסו לייחס לליברמן, הוא התמודד עם התוכן והעובדות ולא עם הרשת שיש או אין של צייצנים מטעם.

האם ליברמן נפגש או לא נפגש עם לפיד בוינה? איננו יודעים, יתכן מאוד שכן. אבל מי שרושם את זה צריך להוכיח ואין חסינות בטוויטר.

ליברמן לא פראייר והוא מעביר מסר לצייצנים. כנראה שאנחנו על סיפו של עידן חדש.