יהודים יראי שמים, מלאי געגועים לתורה, התרגלו מזה דורות לתיקון ליל שבועות, בו לומדים במסירות נפש עד עומק הלילה. אשריכם ישראל.

עתה, כבר כמה שנים, יש גם 'קלקול ליל שבועות'. במה דברים אמורים? מתאספים בצוותא, ארגונים דתיים (צוהר), רפורמים (התנועה הרפורמית), קונסרבטיבים (התנועה המסורתית), חילוניים (קרן קשת), ועוד כל מיני טוטי-פרוטי Tutti-Frutti, כדי לעסוק בנושאים חברתיים, הלכתיים, תרבותיים, אישיים ואנושיים.

באותו אירוע המכונה 'התיקון הגדול בצוותא', מדברים רבנים, חוקרים, מרצים, אומנים וכו'. אז נזכיר ששבועות הוא יום מתן תורה, ולא יום סלט פירות. אלא הכנה למתן תורה מתוך יראת שמים.

אין צורך לציין שבאותו לילה יש כאלו שמשתמשים במקרופון וברמקול, מפעילים תאורה וכו'. אין צורך לציין שגם מרצות נשים בלבוש לא צנוע. לא זו התורה. תורה זה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים.

ואם הביטוי 'קלקול ליל שבועות' אינו יאה, אפשר להשתמש בביטוי של הג"ר אהרן ליכטנשטיין: 'קרקס ליל שבועות'. פעם הוא עיין במודעה של תיקון הושענא רבא, שכלל: שיעורים, התוועדויות, שירים והופעות, ואמר בצער: "זה לא הושענא רבה, זה קירקס רומאי". גם אנו אומרים בצער: "זה לא תיקון ליל שבועות, זה קרקס יווני".

מארגון רבני צהר נמסר בתגובה לדברי הרב אבינר: "בשעה שארגון רבני צהר מושמץ בלשון הרע נורא, הוא ממשיך לעסוק בקישור עם ישראל לתורתו, בחיבור של כלל ישראל לאמונת אמת, ובפתיחת חלון בין עולמות שונים בחברה הישראלית. בחג הקרוב יקיים הארגון מאות מוקדים של לימוד תורה. לראשונה גם בקהילות יהודיות בחוץ לארץ"