סבי, הרב עבדיה הדאיה זצ"ל נולד בשנת התר"ן בעיר חאלב שבסוריה לאביו הרב שלום זצ"ל.

בשנת התרנ"ה עלתה המשפחה לירושלים והתיישבה בה. הרב התחנך בת"ת וישיבות בירושלים, עד שאביו הרב שלום ראה שבנו שקדן גדול ועולה מעלה מעלה בתורה ועל כן שכר לו מלמד פרטי – רבי שבתי בוחבוט על מנת שיגדיל את ידיעותיו הרבות.

ואכן, הרב הדאיה עלה ונתעלה והחל להתפרסם כאחד הגדולים אשר בארץ. בגיל 18 כתב את ספרו על הרמב"ם "עבד המלך". מהספר ניכר כי עד גיל זה למד את כל י"ד ספרי הרמב"ם עם נושאי הכלים בעיון מעמיק ולמדני.

הרב החל לשמש כר"מ בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, ובשנת תרצ"ט נבחר לרב הראשי לעדת הספרדים בפתח תקוה. בשנת תשי"א נבחר על ידי הראש"ל הרב עוזיאל לכהן כדיין בבית הדין הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית, ובמקביל כיהן כראש ישיבת המקובלים בית א-ל.

הרב היה אדם מאוד מסודר וזריז. סדר יומו החל בקימה לפני עמוד השחר, הליכה לישיבת המקובלים בית א-ל ללימוד, טבילה במקווה, תפילה ואחריה לימוד. לאחר מכן היה שב לביתו לארוחת בוקר עם רעייתו ולענות לשאלות הרבות שהגיעו אליו. חוזר לישיבה למסור שיעור, לימוד, וכן על זה הדרך.

בגיל 39 החל לכתוב תשובות לשואלים שלו מכל העולם והדפיסם בשו"ת ישכיל עבדי (8 חלקים), והיה למעשה ה"משיב" של הדור.

סגנון הפסיקה היה כפי המסורת המקובלת בירושלים על ידי הראשונים לציון שכיהנו בירושלים במשך מאות שנים כפי שקיבל והתחנך מהראש"ל היש"א ברכה ואביו הרב שלום זצ"ל. ייחודיות הפסיקה הייתה עיון במקורות מהגמרא והראשונים עד להכרעת ההלכה ושילוב של הפשט עם הקבלה.

בלא מעט סוגיות שילב נימוקים של תורת הסוד לפסיקתו. למשל, כאשר שאלוהו אם יש לעשות שני ימים טובים בעיר אילת, נימק שגם על פי הסוד אין לזה מקום כלל. ובשאלה אם מותר להשתיל קרנית של גוי לאדם שעיניו לא רואות – העלה לאסור, גם מטעמי הסוד.

הרב היה תמיד עומד לקיים את המנהגים שהונהגו על ידי גדולי הפוסקים והיה מביע את מורת רוחו משינוי הנהוג. כדוגמא לכך, התנגד להנחת תפילין רש"י ור"ת זה אחר זה ולא שניהם יחד כפי שהיה נהוג תמיד. בנוסף, השיב תשובות רבות בענייני קבלה בלבד שקובצו בספר דעה והשכל.

הרב עמד בקשר הלכתי עם תלמידי חכמים רבים ויידועי שם מכל גווני הציבור: הרב קוק, הרב פראנק, הרב בענגיס, הרב וייס (המנחת יצחק), הרב מצליח מאזוז, הרב עוזיאל, הרב הרצוג, הרב רחמים חי חוויתה, הרב גרינבלט (רבבות אפרים), הרב דיבליצקי, הרב איסר זלמן מלצר, הרב פרדס, הרב שמעון חיררי ועוד רבים.

הרב נדרש לחוות את דעתו בהרבה סוגיות אקטואליות ובעיות השעה, מהתרת עגונות עד עניינים חדשים שהתעוררו, הן במדינת ישראל והן בעידן המודרני. בספרו ישכיל עבדי אנו מוצאים עשרות שאלות כאלו: תוקף נישואין אזרחיים, מעמדה של אילת כא"י, ניתוחי מתים, הזרעה מלאכותית, יום העצמאות, השתתפות בבחירות לכנסת והעיריה, גיוס לצה"ל, החזרת שטחים תמורת שלום, עמידה בצפירה, ועוד.

הרב החזיק בדעות ציוניות מובהקות. את שמחתו הגדולה על הקמת מדינת ישראל כתב בהקדמה לחלקים החמישי והשישי ונימק למה שלוש השבועות בטלו ואנחנו בזמן הגאולה. כמו כן, הוא סבר שיש מצוה להתגייס לצה"ל.

בשבת יתרו, כ' שבט התשכ"ט הרב עלה כחזן בתפילה ועלה את עליית עשרת הדברות כמו בכל שנה. אחרי מנחה גדולה וסעודה שלישית ישב ללמוד ולפתע הרגיש שצריך לנוח מעט, הוא ביקש מבתו להעיר אותו בעוד כ-20 דקות, אך כאשר הגיעה להעיר אותו ראתה שהשיב את נשמתו לבוראו. ת.נ.צ.ב.ה.

=======

הרב ישי אחיטוב הוא נינו של הרב עבדיה הדאיה, לומד דיינות בכולל 'ארץ חמדה' ומוסר שיעורים במעלה אדומים