ברוך ד', יש לנו הרבה ילדים, אך אשתי רוצה עוד. ולי אין כוח. זה מאוד מכביד עליי. מה לעשות?

היא צודקת. בסוג זה של החלטות, האישה היא הקובעת. בשבילה ללדת, זה לא רק מצווה גדולה אלא צורך פנימי של חיים. היא אוהבת ילדים כעצם החיים ולפעמים יותר מן החיים.

מעשה בזוג שבא אליי. הבעל טען: 'הרופא אסר על אשתי להיכנס להריון כי בלידה הקודמת היא כמעט שבקה חיים, ובנס ניצלה, וזו סכנת נפשות. האישה אמרה: 'לא אכפת לי, אני רוצה עוד ילד'. בקושי רב הצלחתי לשכנע אותה לוותר, אך לא הצלחתי לעצור את דמעותיה. כנראה למדה מרחל אמנו, "והיה בהקשותה בלדתה, ותאמר לה המילדת: אל תראי כי גם זה לך בן" (בראשית לה יז).

לכאורה אין זה מובן, הרי היא בסכנת נפשות, ומה זה נוגע לכך שיש לה בן? אלא שזאת הייתה נחמתה של רחל אמנו על כך שמתה שנולד לה בן.

כידוע, האיש מצווה על פריה ורביה והאישה אינה מצווה. לכאורה תמוה, כיצד האיש יוליד בלי שותפות אשתו? אלא מסביר רבי מאיר שמחה מדווינסק במשך חכמה (בראשית ט', ז'), שהתורה אינה כופה על אדם דברים שהם מעבר ליכולתו. לפעמים כל תהליך ההריון והלידה מאוד קשה לאישה, ולכן התורה לא ציוותה עליה, אך תמורת זה, ד' הטביע בה תשוקה עצומה לילדים, כך שנוצר אצלה איזון ושיווי משקל בין היכולת הגופנית והנפשית לבין קשיי ההריון והלידה.

על כן, אם לאישה קשה ללדת, אין לכפות עליה, ואם היא כן רוצה ללדת,יש להסכים עם החלטתה בשמחה.

לגופו של עניין, נכון שגידול ילד הוא לעיתים מעמסה מאוד כבדה, אך כדאי. כי לבסוף, יש עוד ילד ועוד אדם על פני האדמה. איזו שמחה. איזה אושר.