הקיטל ששרד את השואה הועבר למשמרת ב'יד ושם'

תלאות השואה שעברו על דב ברגר לא הצליחו לשבור את רוחו וגם ברגעיו האחרונים הקפיד לשמור על הקיטל שלו.

ברגר לא שרד את התופת – אבל בנו שניצל הקפיד ללבוש אותה. לאחר שנפטר החליטה אשתו למסור אותה למשמרת עולמים ביד ושם – כך מדווח הבוקר עיתון 'ישראל היום'.

בעיתון דווח כי בשנת 1944 נלקח דב ברגר למחנה עבודה באזור בודפשט. ברגר שהיה יהודי מאמין קיווה כי יזכה לחגוג את חג הפסח וארז בתרמילו את הקיטל שנהג ללבוש בליל הסדר. במשך כל תקופת שהותו במחנה הצליח לשמור על הבגר הלבן כשהוא דואג להסתיר אותו.

באפריל 1945 הוצעד דב יחד עם יתר אסירי המחנה בצעדת מוות למאטהואזן. במהלך הצעדה שהתנהלה בשלג כבד התמוטט דב ונפח את נשמתו. אחיו אליעזר שצעד לידו נפרד מאחיו האהוב אסף את הקיטל והעביר אותו אחרי המלחמה לידי שמואל בנו של דב ששרד את המלחמה בבית יתומים בבודפשט.

בנו שמואל, שינה את שם משפחתו מברגר לבן דב, כזכר לאביו. הוא עצמו עבד כתכשיטן שהתמחה ביצירת העתקים לתכשיטים יוקרתיים מבתי המלוכה באירופה.

בן דב, שהיה ציוני דתי היה מקורב מאוד לאדמו"ר מסערט-ויזניץ' בחיפה, הרב אליעזר הגר, ובכל שנה היה נוהג להתפלל בבית המדרש של החסידות בימים הנוראים. הוא עצמו היה קונה את אחד המקומות היקרים בבית המדרש ומכבד את אחד מרבני הישיבה לשבת באותו מקום, כשהוא עצמו היה עומד במשך כל תפילות הימים הנוראים כמנהג יהודי הונגריה.

במשך כל חייו לבש שמואל את הקיטל של אביו בראש השנה ובליל הסדר עד שנפטר בפתאומיות בשנת 95'. אלמנתו, שרה, שמרה על הקיטל ולאחרונה שמעה על מבצע "לאסוף את השברים" של יד ושם והחליטה להעבירו למשמרת עולמים.

"זה הזיכרון היחיד של בעלי שמואל מאביו שנספה בשואה ויש לו משמעות עצומה עבורי" סיפרה שרה בן דב בהתרגשות בשיחה עם 'ישראל היום'. "שמואל לבש רק אותו לזכרו של אביו והוא לא רצה לשמוע על קיטל חדש.

"אני בטוחה שהוא היה רוצה שהקיטל הזה יהיה ביד ושם. זה פריט יהודי מובהק ששרד את השואה ולא נשארו עוד רבים כאלה".

עוד אמרה, בקול חנוק מדמעות: "אבא של בעלי שמר על הגחלת היהודית עם הקיטל שלו. בעלי ואני יצאנו למקום שבו אביו הלך לעולמו בצעדת המוות וחיפשנו מצבה או זכר כלשהו וגם נסענו למאטהואזן – אבל כל מה שנותר לנו ממנו היה הקיטל".