חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', לא מתרגש מהמתקפה לה הוא נתון החל מהבוקר, ומבהיר כי אין בכוונתו לחזור בו משום מילה שכתב במאמר בעיתון 'בשבע', שהביא רבים מחבריו למפלגה לתקוף אותו.

בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו לפני זמן קצר (חמישי), כתב סמוטריץ':

מבקרי המאמר שכתבתי בעיתון 'בשבע' על הצורך לבלום את התהליך ההרסני שעובר על צה"ל נחלקים לשניים: אלה שמבחינתם פקודת השירות המשותף והשתלטות הפוסט-מודרניזם הרדיקלי על צה"ל הם דבר טוב. איתם באמת שאין לי מה להתווכח. סתיו שפיר, אבי דיכטר, אראל-קיבינימט-מרגלית וחבריהם חושבים כנראה ששירותים משותפים זה הדבר הטוב ביותר שקרה לצה"ל בעשורים האחרונים. הם מובילים את צה"ל למקומות מסוכנים מאוד שמהם אני מבקש להציל.

השניים, חבריי הטובים, שאוהבים מאוד את צה"ל ומסכימים כמוני שמה שעובר עליו הוא רע מאוד. הם מבקרים את ההצעה שלי לייצר מנופי לחץ על מפקדי הצבא ולהכריח אותם לחזור לשפיות מאחר והם מתנגדים 'לחינוך הצבא בכח' וחוששים מהשלכות מהלך שכזה. אני יכול להבין אותם אבל ממש לא מסכים.

יש רגעים שהאהבה הגדולה שלנו לצה"ל והאחריות האדירה שיש לנו כלפיו וכלפי ראשית צמיחת גאולתנו מחייבים אותנו לדפוק על השולחן ולבלום תהליכים הרסניים.

גמרנו להיות ילד הכאפות

כשהכרזנו בבית היהודי שגמרנו להיות ילד הכאפות, הפסקנו להתנצל ועברנו מגבאי בתי כנסת להנהגה, לא התכוונו לאגו אישי. התכוונו ללקיחת אחריות על עם ישראל ומדינת ישראל לא רק ממקום של גלגל חמישי אלא ממקום נפשי ומנטאלי של מי שלא רק מבקש ומתחנן אלא יודע גם לדפוק על השולחן ולהוביל שינויים דרמטיים.

תכונת המנהיגות הזו לא יכולה לדלג על צה"ל. לא יכול להיות שבצה"ל נמשיך להיות סמרטוט שרומסים את ערכיו ונותנים לו לראות בעיניים כלות איך מובילים את צה"ל לעברי פי פחת והוא רק מבקש ומתחנן לשינוי. מותר וחובה עלינו להציב קו אדום ולהשתמש במנופי לחץ שיש לנו כדי לאזן לחצים שמופעלים מהצד השני ולהחזיר את הצבא לדרך המלך.

אבל יותר מזה: אני מניח שמה שגורם לאחדים מחבריי להרגיש לא נוח עם הקריאה שלי הוא הכוחניות הלכאורית שעולה ממנה. לא נוח להם שנחנך את צה"ל בכח ונכפה עליו את עמדתנו. זו הצגה ממש הפוכה של המציאות. מי שמפעיל כוח אלו אותם שוליים רדיקלאיים שכופים את אג'נדת המיעוט שלהם על החברה הישראלית דרך מנגנונים לא דמוקרטיים כמו הצבא. זה שהם עושים את זה באלגנטיות לא מפחית בכי הוא זה בכוחניות ובדרך הכפיה האלימה שלהם.

מעט הלחץ שאני מציע לנקוט הוא כאין וכאפס לעומת הכוחניות שבאמצעותה הם כופים את דעתם על מאות אלפי חיילים ולוחמים בריאים שנאלצים לציית לפקודת השירות המשותף ולהתיישר עם עולם הערכים המעוות שהיא משקפת.

מול אלימות גדולה והרסנית כל כך שמציבה סכנה של ממש לצה"ל ולמדינת ישראל מותר ואפילו חובה להפעיל "כח סביר" שימנע את הסיכון ויחזיר את צה"ל למסלול.

הגדרתי את זה היטב במאמר – "ביטולה הוא קיומה", "סותר על מנת לבנות".

אני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי וכדרכי המתקפות עלי, משני הצדדים, לא ירתיעו אותי ולא יזיזו אותי מעמדתי.