שאלה: האם האדם הראשון חי בעולם הזה או בעולם הבא?

תשובה: האדם הראשון חי בעולם הזה, אכל פירות של העולם הזה, אלא שהגשמיות שלו היתה כולה רוחנית וזו כל המגמה. עולם שכולו רוחני יש בעולם הבא, יש בשמים. אך בבריאת העולמים, הכוונה היתה שהעולם הגשמי יהיה קידוש השם בתחתיות הארץ, כמו שאומרים "נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום". בשמי מרום יש מלאכים שהם רוחניים, והעניין שלנו הוא "קדושים תהיו", פה בתחתיות ארץ

המדרגות בהוויה

הגמרא ממשיכה ואומרת: "הכל בפני שרה כקוף בפני אדם". כל האנשים, כל הצדיקים, כל החסידים, כל הרבנים, לעומת שרה הם קופים. עלינו להבין שבמציאות יש מדרגות. כדי שנבין מהי הגדלות של שרה אימנו, שהיא האדם האמיתי, מסבירים לנו זאת בדרך השלילה, כפי שעושים לדברים גדולים שקשה להסביר. לעומת אברהם ושרה, כולם קופים. אם אתה מבין מיהו אליעזר, הרי שאברהם אבינו הוא מעל אליעזר. אם אתה מבין מהי כל האנושות כולה, לעומת שרה הם קופים. "שרה בפני חוה כקוף בפני אדם".

לעומת שרה כולנו עדיין קופים, ושרה בפני חוה כקוף בפני אדם. חוה אינה אדם ממשי, חוה היא אדם נשמתי, האדם כפי שבראו אלוהים, האדם התאורטי, האדם בה"א הידיעה. וחוה, אומרת הגמרא, "חוה בפני אדם כקוף בפני אדם", כלומר חוה לעומת אדם הראשון כקוף. מקשה ה'בן איש חי' על כך ואומר, שהאר"י בשער הכוונות בדרוש ראש השנה, מביא מאמר חז"ל שאדם הראשון לא יכול היה להסתכל בפני חוה אשתו. כשם שרבי בנאה היה מסנוור מפני אדם הראשון, הוא היה מסנוור מפני אשתו. אם כן, זו סתירה, שהרי כאן כתוב שהיא היתה לעומתו כקוף בפני אדם, ואם הוא לא יכול היה להסתכל בפניה, הכווונה שהיא היתה לעילא ולעילא יותר ממנו והיה מסונוור מגדלותה.

מסביר ה'בן איש חי' שאין סתירה, מדובר על המצב לפני החטא והמצב שלאחרי החטא. לפני החטא אדם היה גדול הרבה יותר מחוה, ואחרי החטא היא היתה גדולה יותר ממנו. החטא פגע באדם יותר משפגע בחוה. גם בעולם הזה, בזמננו, הדברים הם כך. איש צדיק הוא לעילא ולעילא מאישה צדיקה, מכוח התורה. אבל כשאיש חוטא, הוא ירוד הרבה יותר מאישה חוטאת. איש יכול לטפס למעלה למעלה, ויכול גם להידרדר למטה. אישה אולי אינה יכולה כל – כךלטפס למעלה, אבל גם נפילותיה קטנות יותר. בכל התורה, כל הרשעים הגדולים הם אנשים ולא נשים, כמעט אין מרשעות גדולות. איזבל, ושתי וזרש, נכון, אך הן היו גויות. נשים צדיקות יש הרבה. גם בחטאי הציבור, כמו חטא העגל וחטא המרגלים, נשים לא חטאו, ובמ"ט שערי טומאה במצרים לא שקעו (     ). יחד עם זאת, שני הגדולים שקמו להציל את העם מטומאת מצרים היו אנשים, משה ואהרן. רבנו הרב צבי יהודה הסביר שהאישה אלוהית יותר והאיש אנושי יותר (עיין בספר בת מלך, עמ'   ). לאישה יש יותר כישרונות אלוהיים, ולאיש יש יותר כישרונות אנושיים, לכן האישה יציבה יותר ופגיעה פחות. אמנם, חוה היא שגרמה לחטא והיא שמשכה את אדם הראשון לחטא, אך מדוע הוא התפתה?! היכן הוא היה כשהנחש דיבר אליה?! חז"ל מקשים ושואלים היכן היה האדם ברגעים אלה, מדוע היא נשארה לבד מול הנחש?! השאלה אינה היכן היה מבחינה גאוגרפית, אלא מבחינה רוחנית. גם כשריבונו-של-עולם שואל אותו: "אייכה?!", אין הכוונה לבחינה הגאוגרפית, אלא היכן הוא נמצא? מה מצבו?! לפני החטא אדם הראשון היה גדול יותר מחוה, ואחרי החטא – קטן יותר. פירוש נוסף הוא שבתחילה האדם היה דו-פרצופי, כמו שכתוב במסכת יבמות שזכר ונקבה בראם. אם כן, האדם הלבדי לעומת האדם השלם, הוא כקוף בפני אדם.

אחד המפרשים שואל, אם כך מדוע לא נאמר ששרה כקוף בפני אברהם אבינו, והוא מתרץ מיד שנכון שאברהם אבינו היה גדול יותר בתורה, אך כידוע, שרה היתה גדולה יותר בנביאות, כמו שכתוב שנקראה יסכה, שסוכה ברוח הקודש, ויש מפרשים שהכל סכים ביופייה (רש"י בראשית יא כט), ושניהם היינו הך. היופי של שרה אינו במובן פיזי, אלא יופי רוחני. ייתכן שהיתה יפה גם באופן פיזי, אבל יופייה התחיל ברוחניות. לכל ההבנות הללו הגיע רבי בנאה בשכל, בחלום או ברוח הקודש.

הגמרא ממשיכה ואומרת: "אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם". האור האלוהי שמתנוצץ באדם הוא כקוף בפני האור האלוהי שמתנוצץ בהוויה. שכינה היא האור האלוהי ששוכן בהוויה כולה, ב"יש". ישנו האור האלוהי שלפני ה"יש", כי "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא", גם לפני יצורים רוחניים, כי "אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם". זה בניגוד להשקפות שמצמצמות את האור האלוהי לאור האלוהי שבאדם. השקפות אלה אומרות, למעשה, שהאלוהים זה אדם ואדם זה האלוהים. אמנם נכון, יש אור אלוהי באדם, אבל האור האלוהי הוא הרבה למעלה מן האדם, לפני האדם. דיברתי פעם עם בודהיסטי אחד, ואמרתי לו שאנחנו דבקים בד'. אז הוא אמר לי: "מה זה דבקים בד'? הרי ד' הוא באדם. הדרך להיות דבק בד' הוא לדבוק בעצמך", כמו קופסת דבק שהמכסה דבוק לקופסא, כך האדם נדבק בעצמו. אין זה נכון, האור האלוהי שבהוויה, עולה בהרבה על האור האלוהי שבאדם, וגם האור האלוהי שבהוויה הוא גם כקוף לגבי האור האלוהי שמעל ההוויה. מי שלא מבין זאת הוא פנתאיסט, שהיא השקפת העולם של הפילוסוף מאמסטרדם, שפינוזה, שאומר שהכל אלוהים. לא נכון. אמנם, כל העולם מלא אור אלוהי, אבל ריבונו-של-עולם הוא לפני העולם ומעל העולם, "בטרם כל יציר נברא" ו"אחרי ככלות הכל". אנו יכולים לתפוס במידה מסויימת את האור האלוהי שבתוך ההוויה, אבל על האור האלוהי שמעל להוויה אין לנו מושג. גם את האור האלוהי שבתוך ההוויה קשה לנו להבין, אפילו האור האלוהי שבאדם הראשון איננו יכולים להבין, קל וחומר האור האלוהי שמעל ההוויה ולפני ההוויה.

הגמרא מביאה דוגמאות כדי להבהיר לנו את העניין: "שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרב, שופריה דרב מעין שופריה דרבי אבהו, שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו". אנחנו מכירים את רב כהנא, שהוא תלמידו של רב, אבל האם אפשר לדמות את רב כהנא לרב?! עולמות עצומים בין רב כהנא לבין רב. רב כהנא הוא "מעין" רב, הוא פירור לעומת רב, כך מסביר המהר"ל. "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון" יעקב אבינו הוא "מעין" אדם הראשון. אמנם, כולם ליד אדם הראשון הם כקופים, אבל גם בקופים יש מדרגות. המהר"ל מסביר בהקדמת הספר 'באר הגולה', שבימינו אנשים חושבים עצמם לגדולי הדור וחשובים ואינם יודעים מה ההבדל בינם לבין רבם, ובין רבם לבין הראשונים. הראשונים, לעומת זאת, ידעו היטב את ההבדלים. התלמיד ידע היטב שלעומת רבו הוא אפס, וכולם ידעו כמה הם אפס אפסים לעומת הקדמונים, "אנחנו כחמורים והם כבני אדם, ואם הם מלאכים אנחנו בני אדם".